תקליט ישראלי - על התקליט היחיד של להקת שמיים

הנה סיפורה של פיסת שמיים יחידה בפסקול הרוק הישראלי, עם תקליט שהוקלט במהלך שנת 1976 אך ראה אור אצלנו רק ארבע שנים מאוחר יותר. זה מפגש פסגה של כישרונות, חיכוכים יצירתיים, תיסכולים ויופי של מוסיקה.

מה שהופך את "שמיים" לתופעה מסקרנת כל כך אינו רק העיכוב ביציאת התקליט לאור, אלא גם הצליל שבו. בניגוד לרבות מלהקות הרוק המתקדם והפיוז'ן שפעלו בישראל באותה עת, "שמיים" לא נשמעה כמוהן; היא כיוונה לצליל מלוטש ועוצמתי, שהיה מושפע ישירות מלהקות אמריקאיות בנות התקופה. היה זה פרויקט יומרני, שהפגיש בין זמר מוערך, נגני ג'אז ישראלי מהשורה הראשונה, ומפיק מוסיקה ששב לישראל עם מטען של ניסיון מהקלטות עם ברוס ספרינגסטין מהן יישם בהקלטות עם להקת תמוז וגם ב"שמיים". כן, לואי להב היה חדור בתשוקה לחולל מהפכה בסאונד המקומי.  

הפער בן ארבע השנים בין ההקלטה לשחרור התקליט מרמז על סיפור מורכב יותר מעיכוב טכני. הוא מצביע על המתח שבין חזון אמנותי נועז למציאות המסחרית של שוק המוסיקה הישראלי באמצע שנות ה-70, על דינמיקה פנימית טעונה בין חברי ההרכב, ועל האתגרים שניצבו בפני יצירה שביקשה לפרוץ את גבולות המוכר והמקובל.

אמצע הסבנטיז בישראל היו תקופה של תסיסה ושינוי בעולם המוסיקה. צלקות מלחמת יום הכיפורים עדיין היו טריות , אך לצדן החלה להתפתח סצנת רוק מתוחכמת ושאפתנית יותר. הפקות החלו להיות מורכבות ומושקעות יותר, כפי שניתן היה לשמוע, למשל, בתקליט של להקת תמוז, "סוף עונת התפוזים", שיצא בראשית 1976. בעולם עדיין בעבע הרוק המתקדם עתיר ההפקות, עם להקות כמו יס, ג'נסיס ופינק פלויד. במקביל, סצנת הג'אז-פיוז'ן הגיעה לשיאים חדשים של פופולריות ויצירתיות, עם הרכבים פורצי דרך כמו RETURN TO FOREVER של צ'יק קוריאה ולהקת WEATHER REPORT ששילבו את האלתור וההרמוניות של הג'אז עם האנרגיה והכלים החשמליים של הרוק והפ'אנק. צלילים אלו, מורכבים, אינסטרומנטליים ברובם ומאתגרים טכנית, החלו לחלחל גם לישראל, אם כי באיטיות.  

אל תוך המציאות הזו נכנס לואי להב, דמות מפתח בסיפור של "שמיים". לואי חזר לישראל בשנת 1975 לאחר תקופה משמעותית בארצות הברית, שם עבד כטכנאי הקלטות וסאונד עם אמנים מהשורה הראשונה, ביניהם ג'יימס טיילור, ג'ניס איאן ולהקת דם, יזע ודמעות. גולת הכותרת של עבודתו שם הייתה עם ברוס ספרינגסטין הצעיר, שלהב היה שותף בהקלטת כמה משיריו (כולל BORN TO RUN האלמותי). היה זה כשספרינגסטין ביקש את עזרתו של ג'ון לנדאו (ההוא שהתפעל מהבוס כשכתב בעיתון, "ראיתי את עתיד הרוק'נ'רול ושמו הוא ברוס ספרינגסטין"). לנדאו הפך למנהלו של ברוס במקום מייק אפל המסוכסך. השינוי הזה אותת לא רק על שינוי בכוח אדם אלא על כיוון מחדש משמעותי של הכוח בצוות היצירתי של ספרינגסטין, שהתרחק מהקונפיגורציה המקורית של אפל-להב למבנה חדש כאשר לנדאו ממלא תפקיד מרכזי וג'ימי איובין הופך לטכנאי ההקלטה שהוטל עליו לממש את הצליל הסופי של האלבום BORN TO RUN.

להב חזר לארץ חדור תחושת שליחות: ליישם את הידע והניסיון שצבר כדי להעלות את רמת ההפקה המוסיקלית בישראל לסטנדרטים אמריקאיים – עם צליל כבד, חזק, מופק ומצוחצח. עבודתו המהפכנית עם תמוז, שהפכה להרכב בעל פוטנציאל גולמי להיות להקת רוק מגובשת ובעלת עוצמה בינלאומית (עד שהתרסקה במהירות), הייתה יריית הפתיחה למשימה זו.  

להקת "שמיים" הייתה אמורה להפוך לאחד מכלי הרכב המובהקים ביותר למימוש חזונו של להב. ההרכב שהתגבש תחת השם "שמיים" בשנת 1976 היה מפגש פסגה של כישרונות מובילים:

בפרונט העניין הוצב דני ליטני. הוא החל את דרכו בעולם להקות קצב של הסיקסטיז (עם "הרווקים") והמשיך ללהקת "הנמר הנוראי" בסוף שנות ה-60, שם פגש לראשונה את לואי להב. אז הוא גם ביסס את מעמדו כמלחין להיטים כגון "ציף ציף מעל הרציף" (ששרו השלושרים) או "ולא היה בינינו אלא זוהר" (ששרה צילה דגן). בתחילת הסבנטיז הוא הפך להיות חבר קרוב מאד של בוב דילן, כשהזמר הידוע הגיע בשנת 1971 לארצנו ואף שקל להיות חבר קיבוץ (אך מבלי ליישם את מטלות הקיבוץ ורק לשלם עבור שהותו פה - דבר שלא התקבל יפה בוועדה הקיבוצית הקובעת). הוא הופיע כאמן סולו וכצמד עם חברתו אז, הזמרת דרורה חבקין. בהמשך הוא הפך כשותף יצירתי של יהונתן גפן במופעים המצליחים "זה הכל בינתיים, בינתיים זה הכל" ו"מכתבים למערכת". סגנונו הושפע עמוקות מבוב דילן, והוא נודע בקולו העשיר, בנגינת הגיטרה והמפוחית שלו, בחזותו המרשימה ובנטייתו לבלוז ולפולק-רוק. המעבר לכיוון רוק מורכב יותר החל להסתמן בסוף 1975, כשהוא הקליט בארה"ב את השיר "הייתה לי בחורה" (מילים: יהונתן גפן), שהולחן על ידי להב ומייק אפל (שהיה אז מנהלו של ספרינגסטין עד שהוא הסתכסך במהרה עם הבוס וזה הגיע לבית משפט - אבל זה כבר סיפור אחר). הקלטה זו של ליטני ולהב היוותה את הגשר להקמת "שמיים".  

למעשה, ליטני רצה לעשות בכלל משהו אחר. הוא חשב להרים מופע-הרכב שיביא ניחוחות של מוסיקת קאנטרי-רוק, עם שירים בעלי ניחוח אמריקאי וללא בלגאנים מיותרים. אבל לואי להב חשב אחרת.

אז בעמדת הקלידים התיישבה אלונה טוראל - מעבדת ומנהלת מוסיקלית מהמעלה הראשונה, שכבר הייתה דמות מרכזית בסצנה הישראלית והשתתפה באינספור הקלטות חשובות בשנות ה-70, כולל אלבומים של חווה אלברשטיין, אריק איינשטיין, יוסי בנאי, וכן בפרויקטים כמו "לבד ביחד ולבד לבד" של ג'וזי כץ ושמוליק קראוס ו"הכיוון מערב" של דורי בן זאב. היא גם הייתה חברה בלהקת הפלטינה ומעורבותה, לצד להב, הייתה מכרעת בעיצוב הצליל של "שמיים", והיא נתפסה כאחת מענקיות הג'אז המקומיות.  

עוד אחד שהגיע מלהקת הפלטינה היה אהרלה קמינסקי, המתופף ונגן כלי ההקשה המצוין, שנחשב לאחד מאבות תופעת הג'אז בישראל ודמות מוערכת ביותר בסצנה. הצטרפותו הבטיחה בסיס קצבי מורכב ודינמי, והדגישה את הנטייה הג'אזית של הפרויקט.  

אל שלישיית הליבה הזו הצטרפו נגנים מוכשרים נוספים, שהשלימו את ההרכב: ריקי מנור בתור זמרת ונגנית כלי הקשה. אוהד אינגר פרט בבס, כשהוא יודע היטב ליצור גרוב פ'אנקי למהדרין. חיים קריו הגיטריסט היה אמון על הריפים הרוקיים והסולואים הווירטואוזיים.

הייתה זו להקה במלוא מובן המילה, פרויקט משותף שנועד למזג את העולמות השונים של חבריו. אז אחרי גיבוש חומר מוסיקלי וחזרות - הגיע הזמן להקליט תקליט. ההקלטות נערכו במהלך שנת 1976 באולפני טריטון בתל אביב, שהיה האולפן המוביל בישראל באותה תקופה. מומחיותו של להב דרשה ככל הנראה תהליך הפקה ממושמע מאוד, שנתפס כנוקשה בעיני חלק מהמשתתפים. דני ליטני עצמו תיאר בדיעבד את תקופת הלהקה כ"חוויה קשה". הוא חש כי הוא שימש כלי בידי המפיקים, להב וטוראל, שלקחו את שיריו למקומות שלא מצאו חן בעיניו. לא פעם הוא חש איך הנגנים המקצועיים מדברים ביניהם בענייני מוסיקה מורכבת וגבוהה והוא נותר לעמוד בצד - תוהה מה לעזאזל קורה פה בכלל. לא רק זה - לטענתו אז, הוא גם היה מושקע כלכלית במערכת הגברה משוכללת מאד שנרכשה אז עבור הלהקה, עם תקווה שההשקעה תוחזר עם הצלחת העניין. אז תחושה זו של אובדן שליטה אמנותית וחוסר שביעות רצון מהכיוון המוסיקלי אליו נלקחו שיריו העיבה על החוויה עבורו. אחרי פירוק הלהקה הוא אף כתב שיר בשם "ביום בו נפלו השמיים", בו הוא שר גם "הרגשתי כמו קלפן שקיבל יד גרועה בפוקר / איבדתי כיוון, לא ידעתי מה יהיה מחר". הקונפליקט המרכזי נבע ככל הנראה מהפער בין הגישה הישירה יותר של ליטני, ששורשיה בפולק ובבלוז, לבין החזון המתוחכם, עתיר העיבודים וההפקה של להב וטוראל. לא היה זה רק ויכוח על צלילים ספציפיים, אלא התנגשות בין תפיסות שונות של תהליך היצירה והשליטה על התוצר האמנותי הסופי. התוצאה הייתה תקליט בעל רמה מוסיקלית גבוהה, אך כזה שנולד מתוך תהליך הפקה טעון.

רשימת השירים בתקליט כוללת את "אני עומד לי על הגשר", "טוב לי ככה", "רוח דרומית", "גשם כבד", "סבא שלי", "לפנות בוקר" ו"אכזיב 76". השיר "גשם כבד" הוא גרסת כיסוי מתורגמת לשירו המפורסם של בוב דילן. והשיר שחותם את התקליט ושמו "אכזיב 76", עם המילים של מאיר אריאל? שמו המקורי היה "שתי מוצצות" (המממ.... ברור שזה שם שעלול היה לעורר מחלוקת). אז שתי המוצצות הפכו במהרה בטקסט השיר לשתי נוצצות.

הצלחת המיזוג הזה בין ליטני והלהקה נותרה לפירוש בראש המאזין, ויכולה להתפרש כהברקה או כניסיון שאפתני אך לא לגמרי מגובש - תחושה שאולי הייתה גם מנת חלקו של ליטני עצמו. כשאני מקשיב לתקליט של "שמיים", אני מאד נהנה מהיצירתיות הרבה שיש בו, אבל אני יכול להסכים עם דני שהוא נשמע שוחה שם כדג קטן אורח בתוך אוקיינוס בו שוכנים דגים גדולים ומהירים.

העובדה המרכזית והמסקרנת ביותר בסיפור של "שמיים" היא הפער בן ארבע השנים בין הקלטת התקליט ליציאתו לאור. לא היה זה עיכוב מקרי, אלא תוצאה של צירוף נסיבות מורכב. הסיבה הישירה והמפורשת ביותר לעיכוב היא כישלון מסחרי מהדהד של הפרויקט עוד בטרם ראה אור. נראה כי חברות התקליטים, או גורמים אחרים בתעשייה, לא האמינו בפוטנציאל המסחרי של המוסיקה המורכבת הזו בשוק הישראלי של 1976. הצליל השאפתני התקשה למצוא אוזן קשבת וגב כלכלי במציאות המקומית.  

הכישלון המסחרי הזה הוביל להתפרקות מהירה של הלהקה. ללא הרכב פעיל שיוכל להופיע ולקדם את התקליט, המוטיבציה להוציאו לאור דעכה. תוסיפו לכך את הקונפליקטים הפנימיים. חווייתו השלילית של ליטני מתהליך ההקלטה מרמזת כי הוא לא היה בהכרח מעוניין לשווק את יציאת התקליט לאחר התפרקות הלהקה. ייתכן שהמחלוקות האמנותיות הותירו טעם מר בפי המעורבים המרכזיים וגרמו להם לשכוח מכל זה ולהמשיך הלאה.

אז מדוע, בכל זאת, יצא התקליט בסוף, בחברת סי.בי.אס? ייתכן שבתחילת שנות ה-80 כבר היה השוק הישראלי בשל יותר לקליטת מוסיקה מורכבת יותר, ובסי.בי.אס זיהו הזדמנות מחודשת. גם ייתכן שאותה חברה החזיקה בסלילי ההקלטה והחליטה פשוט "לנקות מדפים" ולהוציא חומרים גנוזים שכבר השקיעה בהם. מה גם שבשנת 1978 הוציא דני ליטני את אלבום הסולו המצליח שלו, "יחס חם", שהיה עתיר להיטים. עד שנת 1980 הוא היה אמן מוכר יותר וייתכן שחברת התקליטים החליטה לנצל את המומנטום ולהוציא את התקליט הגנוז תחת הכותרת "שמיים עם דני ליטני", מתוך הנחה ששמו המוכר יסייע בשיווק. גם לואי להב המשיך להיות דמות מרכזית ומשפיעה בתעשיית המוסיקה הישראלית. אז מסיבה כזו או אחרת - נראה שיציאתו של התקליט בשנת 1980 הייתה מהלך אופורטוניסטי למהדרין.

התפרקותה המהירה של להקת "שמיים" סימנה את סיומו של פרק קצר אך אינטנסיבי עבור חבריה, שרובם המשיכו לקריירות משמעותיות בתחומיהם.

דני ליטני שב למסלול הסולו שלו והמשיך לקריירה ארוכה ומכובדת, שהתבססה על שורשיו בפולק ובבלוז אך הפגינה גם גיוון רב. הוא הוציא תקליטים חשובים כמו "יחס חם" (1978) , "תקופת החיץ" (1992) ו"מין-אאוט" (1994). הוא שיתף פעולה עם אמנים רבים, ביניהם רוני פיטרסון ודני רובס, ואף פנה למשחק, בין היתר בסרטו של אסי דיין "החיים על פי אגפא". בשנים האחרונות, התמודד ליטני עם בעיות שמיעה שהובילו לצערנו הרב לפרישתו מהופעות ומשירה מקצועית פעילה.  

לואי להב המשיך לבסס את מעמדו כאחד ממפיקי המוסיקה החשובים והמשפיעים ביותר בישראל, אם לא הבולט שבהם. הוא עבד עם צמרת האמנים הישראלים לאורך עשורים, ביניהם שלום חנוך, שלמה ארצי, ריטה, יהודה פוליקר ורבים אחרים, והטביע את חותמו על צליל הרוק והפופ הישראלי.  

אלונה טוראל המשיכה להיות דמות מרכזית בתעשיית המוסיקה הישראלית כקלידנית מבוקשת, מעבדת ומנהלת מוסיקלית במגוון רחב של פרויקטים והפקות. זכיתי להיפגש עמה ולראיינה לעומק. זה היה זמן קצר לפני שהיא הלכה לעולמה במפתיע. היא בהחלט חסרה פה.

אהרלה קמינסקי נותר אחד מעמודי התווך של סצנת הג'אז הישראלית, כמתופף מוביל, מנהיג הרכבים ומחנך דורות של נגנים. הוא איש מקסים ולבבי שתמיד אני נהנה לשוחח עמו, לשמוע ממנו סיפורים נהדרים על ימי העבר המוסיקליים וגם לפנק אותו בכתבות עיתונים ישנות איתו מפעם (-:

חיים קריו המשיך לנגן בהפקות בארצנו (איזו גיטרה נהדרת יש לו בשיר "זה היה ביתי" של מני בגר), עבר להתגורר בארה"ב וממשיך לנגן שם בגיטרה. אוהד אינגר המשיך לנגן בארצנו בהפקות (כולל של שלום חנוך ולהקת חמסין). גם הוא עבר לארה"ב ומאז פחות ידוע עליו. נטען מזה שנים שהוא פרש מפעילות מוסיקלית. ריקי מנור המשיכה להיות פעילה מוסיקלית בארצנו. היא הלכה לעולמה בשנת 2023. הדרכים הנפרדות של חברי ההרכב מדגישות את אופיו של "שמיים" כפרויקט נקודתי וקצר-מועד, ולא כזהות להקתית ארוכת טווח עבור רובם.

קשה לאמוד במדויק את קבלת האלבום עם צאתו המאוחרת בשנת 1980. מה שבטוח, הוא עורר עניין מה אך לא יצר היסטריה במכירות. רק עם השנים הוא החל לצבור סטטוס של דבר משמעותי באמת. סוג של קאלט בקרב חובבי מוסיקה ישראלית, אספני תקליטים ואלו שמתעניינים ברוק מתקדם ופיוז'ן מקומי. נדירותו היחסית של התקליט המקורי והשמות הגדולים שהיו מעורבים ביצירתו תרמו למעמדו המיוחד. הוא הפך לפריט מבוקש, שהוזכר פה ושם בדיונים על תולדות הרוק המתקדם בישראל.  

ההתעניינות המחודשת הובילה להוצאות מחודשות בשנים האחרונות. בספטמבר 2023, חברת NMC יונייטד הוציאה מהדורה מחודשת של התקליט עם ויניל כחול, שהתבססה על הסלילים האנלוגיים המקוריים. עם השנים, הפך "שמיים" מאלבום גנוז וכישלון מסחרי לקלאסיקה מבוקשת. לא נרשמו בו להיטים גדולים, אלא הוא מהווה סמן היסטורי חשוב שמזמין מאזינים חדשים וישנים כאחד לגלות מחדש את זה.

בלוג מוסיקה - כל מה שרציתם לדעת על מוסיקה - ועוד קצת.

הנכם מוזמנים לשתף את הבלוג עם חבריכם.

רוצים לשמוע עוד הרצאות מעניינות על הופעות מוסיקה? זמרים ישראליים? להקות רוק? הביטלס? תקליטים? רוק מתקדם? ועוד מגוון נושאים? מוזמנים ליצור איתי קשר. בינתיים, בואו ליהנות גם מפודקאסטים מומלצים 

הרצאות מוסיקה שלי ותכני מוסיקה מיוחדים לפלטפורמות שונות - לפרטים והזמנות: 050-5616459