תקליט ישראלי - החתונה הלבנה של שלום חנוך

זה היה בנובמבר 1981, כשיצא לחנויות התקליטים בישראל תקליט (של חברת סי.בי.אס) שנועד לשנות את פני הרוק המקומי: שמו היה "חתונה לבנה", שהוא אלבום הסולו השני האולפני בעברית של שלום חנוך. בניגוד לתקליט הסולו הקודם הקודם, "אדם בתוך עצמו", פה היה סגנון רוק-פופ מחוספס וכבד, שונה בתכלית מצליליו המוכרים של חנוך עד אז. התגובה הראשונית הייתה הלם מצד הקהל. "מה קרה לשלום?", נשאל פה ושם. כגודל הציפיה לבשורה חדשה ממנו - כך היה גודל האכזבה.

אז כן, התקליט שהפך לסוג של קלאסיקה ישראלית נחל כישלון מסחרי צורב בזמן אמת. השמעות הרדיו היו מעטות, למעט אולי "שיר דרך" שהושמע פה ושם.

אולם, כפי שקורה לא פעם עם יצירות פורצות דרך, הזמן עשה את שלו. "חתונה לבנה" הפך במרוצת השנים לאבן דרך ברוק הישראלי, ליצירת מופת הנחשבת לאחד האלבומים החשובים והמשפיעים ביותר שנוצרו כאן. יצירה מיוחדת אבל עם מיקס בעייתי. מאד בעייתי. על כך בהמשך. 

דווקא הכישלון הראשוני הזה הפך לחלק מהמיתולוגיה של האלבום, שנראה כי היה רדיקלי מדי לזמנו, והציג סאונד ותכנים שדרשו חשיבה מחדש בנוגע להאזנה לשלום חנוך שרצה ללכת "נגד הרוח", כפי שהיטיב להגדיר זאת בעצמו מאוחר יותר. "חתונה לבנה" אינו רק תקליט; הוא רגע מכונן ששינה מהיסוד את מסלולו האמנותי של שלום חנוך. האם הוא באמת בא הביתה פה? בואו נראה...

המעבר מ"אדם בתוך עצמו", תקליט הסולו הראשון של חנוך בעברית שיצא בשנת 1977, אל "חתונה לבנה" היה חד ודרמטי. "אדם בתוך עצמו" התאפיין בצליל אינטימי, אקוסטי ברובו, מלנכולי, בסגנון פולק-רוק, ובהפקה חמה ומלטפת של לואי להב. האלבום זכה להצלחה וביסס את מעמדו של חנוך כאמן סולו מוביל לאחר פירוק להקת "תמוז". הוא הציג שירים יפים עם הפקה מינימליסטית יחסית.  

ארבע שנים מאוחר יותר, חנוך עמד בצומת דרכים אישי ומקצועי שהזין את השינוי האמנותי. הגורם המרכזי היה סיומם הכואב של נישואיו לליהי חנוך, איתה התחתן בשנת 1969. מצד שני, הוא נהנה בסוף הסבנטיז מסיבוב הופעות מצליח שלו עם אריק איינשטיין. אז הלנון-מקרטני הישראליים חזרו לשתף פעולה ויצא מזה גם אלבום כפול. השירים הישנים והאהובים מתקופת הלול והשבלול קיבלו מעטפת הפקתית יותר, עם חבורת נגנים מיומנת.

אריק איינשטיין ושלום חנוך היו, בתחילת שנות השבעים, צמד חדש ולוהט שיצר רוק ישראלי עתיר התלהבות ושירים נהדרים. הם הוציאו יחדיו תקליטים כמו "שבלול" ו"פלסטלינה" ונדמה כי כבשו את הפסגה הישראלית. למען האמת, אריק הוא שגילה ראשון את שלום – לפני כן. אבל בסוף שנת 1970 החליט שלום כי הגיע הזמן לבדוק מה קורה מעבר לים והשותפות התפצלה. מה בדיוק קרה שם? את זה תגלו בהרצאות המוזיקה שלי ובספר שכתבתי על רוק ישראלי.

אז בואו נתקדם משם, כשבשנת 1974 חזר אריק להופיע עם חומרים חדשים והציע לשלום, שחזר מחו"ל לאחר שלא נחל שם הצלחה, להתחיל את צעדיו מחדש עם פינת חימום בהופעותיו עם להקת רוק חדשה. אריק הציע שיקראו לזה "תמוז". שלום הסכים ועם אריאל זילבר החל להציג את מרכולתו החדשה לקהל שבא לראות את אריק. להקת תמוז עברה גלגולים במהירות גבוהה יחסים ובסוף 1975 הקליטה את תקליטה היחיד. העסק התפרק כמה חודשים לאחר מכן ושלום חנוך יצא כאמן סולו. לאחר שנתיים, הוא כבר היה יקיר הצעירים בארץ והפך לאחד המלכים הברורים של הרוק הישראלי.

לעומתו, אריק איינשטיין נרגע מעולם הרוק ופנה לעשות מוזיקה שנשענה פחות על דציבלים. המרחק בין אריק ושלום, שפעם היו בלתי נפרדים – היה בשלב הזה כמרחק בין האור והלילה. עם זאת, השניים ידעו שעדיין מאד אוהבים אותם ביחד. רבים ציפו לרגע בו יחזרו שני אלו להופיע יחד על במה אחת וחלומם הוגשם בשנת 1979.

בניגוד לאווירת יצירת השירים שלהם בעבר, שהושפעה רבות מהביטלס, השירים להופעה זו קיבלו עיבודים מהודקים מאד, בסגנון של הפקות אמריקאיות אופנתיות אז כמו של להקת הרוק סטילי דן וגם סטיבי וונדר. להקת הליווי כללה את אלונה טוראל (בפסנתר אקוסטי, פנדר רודס וסינטיסייזר), חיים קריו (בגיטרות חשמלית ואקוסטית), אילן מוכיח (בכלי נשיפה וסינטיסייזר), אלון הלל ומאיר ישראל (בתופים) ודפנה ארמוני (בשירה).

החזרות להופעה ארכו כארבעה חודשים, חלקן באולם קולנוע בנוף ים, ליד הרצליה. הרבה שירים מהרפרטואר הישן הוכנסו, כשחלקם חוברו כמחרוזות כי בכל זאת ההופעה לא אמורה להיות באורך שש שעות. הנגנים המלווים היו מוזיקאים מיומנים ועתירי רעיונות, שרבים מהם הם הביאו לשולחן העבודה. אריק ושלום גם כתבו שירים חדשים להופעתם המשותפת, ביניהם "סן פרנסיסקו על המים" ושיר שנקרא "עצים" שמספר על הקושי בו נתקלים אנשים בעת ניסיון לבחירת הדרך הנכונה להמשך החיים. שלום כתב גם שיר לדפנה ארמוני, שתשיר בהופעה, ושמו "עד מחר".

הופעת הבכורה נערכה בפסח בנביעות, לאחר מכן נערכה הופיעה לציון סיום פסטיבל עין גב ולאחר הופעות ספורות נוספות בארץ, כדי לבדוק את השטח, יצאה החבורה, ביוני 1979, להופעות בניו יורק ובלוס אנג'לס. שם נתקלו חברינו בחוק מקומי שדורש שאנשי סאונד מקומיים הם שיפעילו את מערכת ההגברה המשוכללת. בלוס אנג'לס עבר הדבר ללא תקלות אך בניו יורק זה לא עבד היטב. מקום ההופעה נקבע לאולם BEACON שהוא מהאולמות היוקרתיים יותר במנהטן. כל הכרטיסים נחטפו, אבל האנשים שבאו להקשיב לשני גדולי המוסיקה הישראלית התאכזבו עקב שפע התקלות שקרו שם.

שערי האולם לא נפתחו בזמן. בחוץ שרר מזג אוויר חורפי אבל אנשי הסאונד עדיין התרוצצו על הבמה כדי לסדר עניינים טכניים. הקהל החל לאבד את סבלנותו. באיחור של כשעתיים עלתה ההפקה לבמה. השירים המוכרים בקעו מהרמקולים ונראה כי הקהל הפך מכועס לנמס. אבל לפתע החל מטר של תקלות בימתיות שקטע את רצף המופע ואת סבלנותו של הקהל. אנשים בקהל חשו יותר מדי בבית והחלו לפטפט במעברים ביניהם, כאילו הם בכנס מחזור. זאת בעוד אריק, שלום ולהקת הליווי מנסים להופיע. עם זאת, שתי הופעות בלבד בחו"ל איפשרו לאמנים לנוח שם היטב, אחרי תקופת חזרות אינטנסיבית בארץ.

ב-18 וב-19 ביוני 1979 נערכו הופעות בהיכל התרבות בתל אביב. המופע רב הנגנים החזיר לבמה קלאסיקות רבות מתחילת אותו עשור, בעיבודים עדכניים לרוח תקופת סוף הסבנטיז. הקהל, שנכח במקום הגיב באופן נלהב מדי. מנהלי 'היכל התרבות' צפו, קצפו והחליטו שלא לאפשר יותר לשני אלו להופיע באולם הנחשב. לאחר דין ודברים הושג הסכם לפיו השניים יחזרו להופיע שם. כשהחלה ההופעה דאגו אריק ושלום להרגיע מיד את הקהל, כדי שלא ישתולל, יקפוץ על הכסאות או ידליק נרות. הקהל נענה לבקשת האמנים ושר עימם בגרון ניחר ונרגש את השירים האהובים כל כך. אפרופו היכל התרבות, היה זה משחק גמר בכדורסל בין נבחרות ישראל וברית המועצות שטירפד הופעה אחרת שם. אחרי הכל, אריק ידע שקהל רב יעדיף באותו יום להישאר בבית ולצפות במרקע. בטח גם הוא היה בין אלו.

הופעות אלה הוקלטו ויצאו בהמשך לחנויות התקליטים כאלבום הופעה הכפול.

כשהגיע הזמן לצאת משם הלאה, שלום קיבל החלטה מודעת ליצור משהו שונה לחלוטין. הוא ראה בעיני רוחו אלבום קונספט אישי, שיספר סיפור עם התחלה, אמצע וסוף, המשקף את תחנות חייו – הקיבוץ (הוא גדל במשמרות), המעבר לעיר, ההרפתקה בחו"ל (הוא הקליט תקליט בתחילת הסבנטיז בלונדון, עם נגנים של אלטון ג'ון ומבטא אנגלי לא משכנע) והגירושין. הוא שאף להפקה בומבסטית, עוצמתית, בסגנון רוק אמריקאי, וביקש במפורש לקבל "כאסח" – מילת סלנג שהייתה שכיחה מאד בימים ההם וביקשה לתאר סאונד רוק עוצמתי. זו לא הייתה אבולוציה טבעית מסגנונו הקודם של שלום; זו הייתה מהפכה מוצהרת. התכנים המילוליים של "חתונה לבנה" נבעו ישירות מחייו האישיים של שלום באותה תקופה - מאהבה מלאת תקווה שאפיינה את עבודותיו המוקדמות יותר למרירות והתפכחות.

אז לתקליט החדש הביא שלום שירים ובהם לא מעט בוץ על הלב. "הדרכים הידועות", שיפתח את התקליט, מביא את שלום שיוצא להרפתקה חדשה - "שער הברזל נסגר מאחורי / יצאתי לעולם הקר / משוחרר על תנאי". האם הוא יצא פה מהקיבוץ בו גדל? או ממסגרת הנישואין שהתפרקה? זה מתחיל שקט ומתעצם לשאגה. זה כנראה השיר האהוב עליי בתקליט הזה. ויש את "הו את" הבלוזי האיטי והמפתה. ויש את שיר הנושא שמציג תמונה אפלה ואירונית של מוסד הנישואין. גם "זה רק געגוע" הוא שיר בלוז-רוק על כאב הפרידה. ויש את "תאונה" הרוקי שמבטא תסכול מקונפליקט זוגי - "אמרתי לך תעצרי / יש מוצא, אל תהרסי הכל". ויש את "כסף" שבא עם ביקורת חברתית כשלאחד יש יותר מזה ולשני פחות ועדיין כולם לחוצים בגלל זה. ויש את "שיר דרך" (או כמו שרבים מכירים אותו - "בא הביתה") שיהיה שיר הסיום שהוא רגוע יותר, אקוסטי, עם מפוחית. שלום שר "בא הביתה עוד מעט, הרי לא תעזבי אותי בחוץ" ומציע כך ניצוץ של תקווה, פיוס, או אולי פשוט השלמה עייפה. 

שלום אמר אז לעיתון להיטון: "אין זה מקרה שהשירים מתחברים מבחינת התוכן. מכלול השירים מהווים מעין סיפור עם התחלה, אמצע וסוף - ניסיון חיים באופן מתומצת. למרות הקשר בין השירים, הם לא נכתבו כחטיבה אחת אלא בנפרד. כתיבת השירים וליטושם ארכה כשלושה-ארבעה חודשים וזאת לאחר תקופת הבשלה פנימית ארוכה. מדי פעם היה צץ בי רעיון והייתי מעבד אותו רק כעבור זמן מסוים. ישנם שירים שכתבתי במשך שנה ואחרים שליוו אותי זמן ממושך יותר עד שהתגבשו סופית. השיר 'רומן אמיתי', למשל, התבשל בתוכי עוד לפני חמש שנים".

אז עם החומר החדש פנה שלום להקליט את זה באולפני טריטון בתל אביב. לצדו עבדו שניים שידעו מה זה רוק אמריקאי. המפיק היה לואי להב, שהפיק לפני כן לשלום את להקת תמוז ואת "אדם בתוך עצמו". הוא עבד לפני כן עם ברוס ספרינגסטין ואין ספק שהדי הבוס התרוצצו בקונספט הגישה להכנת התקליט. השני היה ירוסלב יעקובוביץ', המעבד-מפיק שחזר לישראל לאחר שעבד עם אמנים בינלאומיים כמו פול סיימון, קרלי סיימון ובט מידלר. הוא היה דמות מפתח בעיצוב העיבודים והסאונד ה"כאסחי" ששלום ביקש.   

לאולפן הובאו נגנים כמו הגיטריסט גיל דור, הבסיסט מיקי שביב, המתופפים אהרלה קמינסקי, ז'אן פול זימבריס ומאיר ישראל. בקלידים היו אלו אלונה טוראל (בפסנתר) ומשה לוי (באורגן האמונד). בכלי הקשה היה זה אלון בור וקולות רקע הגיעו מדפנה ארמוני ומזי כהן. ההקלטות התבצעו ללא חזרות מקיפות מראש, מה שתרם לספונטניות וליצירת "חומה של צליל" עוצמתית (בהשפעת פיל ספקטור) שהפתיעה לא פעם אפילו את הנגנים עצמם. הייתה זו גישה חדשה יחסית בישראל. דבר חדשני נוסף אז באולפן הישראלי היה השימוש ב"קליק טראק" (CLICK TRACK) שהוא פשוט ערוץ הקלטה שהוקדש לנקישות מטרונומיות לשמירה על הקצב ואחר כך הורד כדי להשאיר את שאר הכלים שניגנו לפיו. הפקת האלבום הייתה יקרה מאוד במונחים של אותה תקופה, ועלותה נאמדה ביותר מ-100,000 דולר!

עכשיו הגיע הזמן לדון בפיל שבחדר; כן, אני מתכוון למיקס של התקליט. אותו אלמנט שכל פעם הורס לי מחדש את ניסיון ההאזנה לתקליט הזה. בעוד חלק מהעבודה נעשה ככל הנראה באולפני טריטון, המיקס הסופי והשנוי במחלוקת הושלם באולפני רוק סיטי, בשפרטון, אנגליה. המאסטרינג בוצע באולפני סטרוברי בלונדון. שלום לא היה מרוצה מהמיקסים הראשוניים (כנראה אלו שנעשו בישראל) ודחף לעריכת מיקס חדש בלונדון. אבל גם בלונדון נמשכו הוויכוחים, במיוחד לגבי האיזון בין עוצמת השירה לבין העיבודים וכלי הנגינה הדחוסים. לואי להב חש שהמיקס הלונדוני יצא "חריף ואגרסיבי מדי" לטעמו. הסאונד שעורר את המחלוקת תואר במונחים כגון "בומבסטי", כבד, דחוס, מכאיב לאוזן, "הפגזה ארטילרית", טרגדיה, "שערורייתי", "מגלומני ללא הצדקה". לדעתי - הכל נכון. היו שדיברתי איתם וטענו שדווקא המיקס הזה תורם לאווירה הקשה של התקליט. נו טוב - הם לא הקשיבו לו עם מיקס מתוקן. רק לשמוע את "הדרכים הידועות" ולגלות, בכל פעם מחדש, איך נבלעים פעמוני הצ'יימס הדרמטיים ואילו תופי הטימפני נשמעים כמו מישהו שמתופף על פח רגיל - מוביל אותי למסקנה ברורה, שזה מיקס נוראי. באופן אירוני - כדי לשמוע קצת טוב יותר את כלי הנגינה במיקס הזה - צריך דווקא להנמיך את הווליום וזאת בניגוד גמור לכוונת המשורר המקורית. לואי להב הביע, שנים מאוחר יותר, רצון לערוך מיקס מחדש אם רק יימצאו סלילי הערוצים המקוריים. בינתיים, כמו הרוב הכמעט מוחלט של הפקות תקליטים בישראל מהסיקסטיז ועד האייטיז - מולטיטראקים לרוב נעלמו מהעין. או שהקליטו מחדש עליהם כדי לחסוך בעלויות טייפ או שהם נזרקו לפח ונעלמו.

הקונספט מאחורי צילום העטיפה נועד לבטא את משמעות התקליט. הצילום הזה, עם הצלם בן לם, נערך במלון שרתון בתל אביב והבחירה במיקום זה הייתה חלק מעסקה עם המלון, במסגרתה סיפק בית המלון חדרים לצוות שעבד על התקליט. תודות מיוחדות לצוות המלון אף מופיעות בקרדיטים של האלבום. שלום נראה בתמונה לא מגולח ועם מבט לא מאושר. לגופו מה שנראה כחליפת חתונה לבנה ולרגליו נעלי אולסטאר לבנות ולא חדשות. לצדו על הספה מונחת גיטרת פנדר טלקאסטר חשמלית - כדי להראות לנו שזה תקליט רוק (בניגוד לשלום חנוך של תקליט ההופעה שלו, משנת 1978, בו הוא נראה עם גיטרה אקוסטית שמרמזת על אופי התוכן). קצת יותר פנימה, בתמונה, רואים מיטה זוגית כשרק מנורה אחת מהשתיים דולקת לצדה. הצבע הלבן שולט בעטיפה אבל האווירה יותר נוטה לכיוון שחור. הלוגו הייחודי של שם האלבום ושמו של שלום חנוך, הנראה ככתב יד, נכתב למעשה על ידי לואי להב, בזכות כתב ידו הנאה. בהדפסה הראשונה של התקליט נפלה טעות דפוס בכותרת האנגלית: אז נכתב WEDDING OF WHITE במקום WHITE WEDDING. הטעות תוקנה בהדפסות מאוחרות יותר.

כדי לקדם את התקליט הזה יצא שלום לסיבוב הופעות בשם "חתונה לבנה" (ממנו יצא, שנים לאחר מכן, הבוטלג "לבן של חתונה"). קצת לפני כן, ב-10 בנובמבר של 1981, הוא אף ערך אודישנים, בבית ליוויק (ברחוב דב הוז 30, תל אביב) למציאת שתי זמרות שיהיו לצדו על הבמה ועם דפנה ארמוני. אז לאחר חזרות למופע עמדה על הבמה להקה גדולה, תאורה מושקעת שטפה את העסק והווליום היה לרוב מחריש אזניים. הקהל שהגיע - רובו קיבל את שלום ותוצרתו הרוקית באהבה גדולה. לא פעם הווליום (פרי ציוד ההגברה שעלה אלפי דולרים) כיסה את שירתו ואת שירת שלוש זמרות הליווי שלו. הרי מה בסך הכל רצו פה בהפקה? נכון, כאסח! אחד השירים שבוצעו על הבמה היה, כמובן, "תאונה", ומה רבה הסמיכות המצמררת שביום סיום סיבוב ההופעות הזה, ב-23 באוגוסט 1982, חגג שלום במועדון שבלול בדיזנגוף סנטר אחרי הופעת הסיום בפארק הירקון (או בשמו החדש אז - גני יהושע). אריק איינשטיין הגיע לשבלול, עם זוגתו סימה, כדי לשמוח איתו. בשעת לילה מאוחרת יצאו השניים עם שתי חברות לכיוון הבית. אוטובוס שלא עצר בתמרור עצור פגע ברכב הרנו בעוצמה ופצע את אריק, סימה ונהגת הרכב סימה בורשטיין. חברה נוספת, רבקה רובינשטיין שישבה מקדימה, נהרגה במקום. תאונה!

שלום ביקש להשתחרר מהחתונה הלבנה ההיא ובשנת 1983 הוציא תקליט, בהפקת משה לוי, בשם "על פני האדמה" (אחחח... כמה שהשיר הזה יפה!). אבל התקליט הזה גם לא נמכר היטב וייקח עוד קצת זמן עד שנשמע על כמה אנשים שמחכים למשיח, אבל הוא לא בא - הוא אפילו לא מצלצל.

בלוג מוסיקה - כל מה שרציתם לדעת על מוסיקה - ועוד קצת.

הנכם מוזמנים לשתף את הבלוג עם חבריכם.

רוצים לשמוע עוד הרצאות מעניינות על הופעות מוסיקה? זמרים ישראליים? להקות רוק? הביטלס? תקליטים? רוק מתקדם? ועוד מגוון נושאים? מוזמנים ליצור איתי קשר. בינתיים, בואו ליהנות גם מפודקאסטים מומלצים 

הרצאות מוסיקה שלי ותכני מוסיקה מיוחדים לפלטפורמות שונות - לפרטים והזמנות: 050-5616459