רוק מסביב לשעון: מה קרה ב-21 בדצמבר בעולם הרוק

כל יום מציין אירועים משמעותיים בהיסטוריה של מוזיקת הרוק והפופ, עם שפע של אנקדוטות פורצות דרך שהתרחשו בעשורים קודמים. כשאנחנו מסתכלים אחורה בזמן, על היום הזה בתולדות המוזיקה, אנחנו נזכרים ברגעים המדהימים שעיצבו את נוף הרוק והפופ, החל מיציאתם של תקליטים אגדיים, הופעות אייקוניות וגם דברים משמחים לצד עצובים שקרו לאמני המוזיקה המובילים.

כחובבי מוזיקת רוק, אנחנו לא יכולים שלא לחוש תחושת נוסטלגיה כשאנחנו מהרהרים באירועים הבלתי נשכחים שהתרחשו אז. הנכם מוזמנים לצלול איתי למנהרת הזמן עם אירועי פופ ורוק שאספתי עבורכם ממקורות שונים ונדירים מאד שאינם ברשת. אהבתם וברצונכם לקבל עוד ועוד? בשביל זה בניתי עבורכם הרצאות מוסיקה מעשירות ומעניינות ופודקאסטים מומלצים.

אז מה קרה ב-21 בדצמבר (21.12) בעולם של רוק קלאסי?

חקר, ערך וכתב: נעם רפפורט

הציטוט היומי: "זה מאוד קשה לנהל יחסי אהבה עם מישהו שאתה עובד איתו. מצד השני, אחת מנקודות הציר הגדולות של פליטווד מאק הייתה שהיו לך שני זוגות שנפרדו בו זמנית. סוג המתח שנוצר על ידי זה גם עזר לנו לשמור על סדר העדיפויות שלנו. שם היה כאב, היה בלבול, והכל הוסיף והפך את התקליט RUMOURS לאופרת סבון על ויניל. מה שהפך אותנו לאטרקטיביים לאנשים הייתה התחושה שאתה יכול לשמוע את השירים האלו בידיעה שהיו לנו בעיות בחיים האישיים. אתה לא רואה הרבה מזה בתוך להקה אחת בעולם הרוק ואני חושב שזה חלק ממה שעשה אותנו ייחודיים... אחרי שסטיבי (ניקס) ואני הצטרפנו ללהקה, במשך השנים הבאות הייתי חייב לזרוק כמעט את כל מה שעסקתי בו. לסטיבי הייתה דרך אחרת לגביה. היה לה את החופש ליצור משהו משלה. במשך זמן רב הייתי צריך לנגן מנגינות של בוב וולש, פיטר גרין ואנשים אחרים שעזבו את הלהקה. זה לא היה דבר קל. אבל מבחינה פילוסופית זה סיפק אותי עם התקדמות איטית... בכל פליטווד מאק, תמיד הייתה תחושה של פילוג. זה היה מאוד עדין, שום דבר שאפשר לשים עליו את האצבע. העובדה שהיו שלושה אנגלים ושני אמריקאים הביא להבדלי תרבות. ההבדלים התרבותיים כמעט הבטיחו לנו

להכיר זה את זה כידידים רק עד לנקודה מסוימת. אני בכל מקרה ככה. יש לי אולי חבר אחד מאוד קרוב. אני שומר על החיים שלי הכי פשוטים שאפשר... עם שתי נשים בלהקה, זה נוטה לעשות את האדונים קצת יותר ג'נטלמנים. תוסיפו את זה למתח הגברי-נשי... לבסוף, היו הציפיות שבאו בעקבות ההצלחה האדירה שלנו.

רק תסתכלו על יצירת האלבום שלנו TUSK. הסיפור הוא כנראה מפורסם עכשיו, אבל המילה הייתה, כשהאנשים בחברת התקליטים שמעו לראשונה את השירים לאלבום הזה, הם ראו את הבונוסים שלהם לחג המולד עפים מהחלון" (לינדסי באקינגהם, מלהקת פליטווד מאק)

ב-21 בדצמבר בשנת 1973 הזמין איאן אנדרסון, מנהיגה של להקת ג'ת'רו טול, את דייויד בואי להגיע לאולפני 'מורגאן' שבלונדון, כדי להקליט תפקידי סקסופון.

היה זה לגרסת כיסוי של להקת הפולק-רוק, סטילאיי ספאן, לשיר הישן TO KNOW HIM IS TO LOVE HIM, שכתב פיל ספקטור. אנדרסון הפיק אז את אלבומה של הלהקה, שייקרא NOW WE ARE SIX.

אנדרסון: "התבקשתי על ידי להקת הפולק הבריטית, סטילטיי ספאן, לנסות לגרום לדיוויד בואי לנגן סקסופון אלט בשיר שהפקתי עבורם. איכשהו, למרות שלא הכרנו, הצלחתי להשיג את מספר הטלפון שלו והוא הסכים לבוא לסשן. בצורה מהירה ומקצועית הוא ביצע את קווי הסולו הרצויים והמשיך לדרכו עם המילים המוקלטות, "נתראה מאוחר יותר".

שנים רבות מאוחר יותר, בשנת 1997, הצלחתי לדחוף את דרכי מעבר לשומרי חדר ההלבשה שלו, בתוכנית טלוויזיה גרמנית גדולה ששנינו הופענו בה. הודיתי לו על שניגן בשיר ההוא, וחשוב מכך, על ששימש לי מודל לחיקוי בכל הקשור לתת מתנות מוזיקה ללא תשלום או תמלוגים עבור הופעה בתקליטים של אמנים אחרים, משהו שתמיד עשיתי מאז.

הוא הביט בי מהורהר ואמר, 'שכחתי מזה. אני מניח שזה מאוחר מדי לשלוח חשבונית?'. זאת תוך כדי שהוא חייך חיוך מסנוור עם שיניו החדשות והמושלמות".

ב-21 בדצמבר בשנת 1968 הודיע עיתון המוזיקה הבריטי 'מלודי מייקר' שגיטריסט-מייסד להקת ג'ת'רו טול, מיק אברהמס, פרש ממנה.

כך נכתב בידיעה: "אברהמס יקים להקה משלו לאחר חילוקי דעות מוזיקליים. מנהל הלהקה, טרי אליס, מסר: 'מזה זמן התנגד מיק להתנהלות הלהקה, אם זה מבחינה מוזיקלית או אחרת'. מחליף קבוע טרם נמצא כשבינתיים משתמשת הלהקה במחליפים מזדמנים. כרגע נמצא איתה הגיטריסט טוני איומי מבירמינגהם, שיש לו להקה בשם EARTH. הוא ניצב בצילומי הלהקה לתוכנית 'קרקס הרוק של הרולינג סטונס'...". איומי יצא במהרה מג'ת'רו טול וחזר ללהקתו, שתהפוך להיקרא בלאק סאבאת'.

אברהמס, שנים רבות לאחר מכן: "התעצבנתי מאוד מאיאן אנדרסון, שראה בג'ת'רו טול את הלהקה שלו ולא היה מוכן לתת לאף אחד אחר להביע את דעתו על מה שקורה. אז עזבתי. אבל מה שאמרתי להם בזמנו זה שאני אישאר עד שימצאו לי תחליף, כי אין סיכוי שארצה להשאיר אותם שקועים בחרא. זמן קצר לאחר מכן, נקראתי לפגישה במשרדו של טרי אליס, מנהל הלהקה, שאמר לי, 'איאן והשאר לא רוצים אותך יותר בלהקה, אז הם פיטרו אותך'. באותו רגע עניתי לטרי, 'איך אתה יכול לפטר אותי כשהתפטרתי לפני שלושה שבועות? פשוט לך לעזאזל!'...". עם השנים, היחסים בין אברהמס, אנדרסון ואליס הפכו להיות חברותיים ביותר.

עזיבתו של מיק אברהמס את ג'תרו טול לא הייתה רק יציאה של גיטריסט מוכשר אלא רגע מרכזי שיגדיר את מסלולה של אחת מהלהקות האייקוניות ביותר של מוזיקת ​​הרוק. החלטתו של אברהמס לעזוב הכינה את הבמה לאבולוציה של ג'תרו טול מלהקה בעלת אוריינטציה של בלוז לחלוצת הרוק המתקדם.

הסיבה העיקרית לעזיבתו של מיק אברהמס הייתה זיקתו האיתנה לבלוז-רוק, שהתנגשה עם רצונו של איאן אנדרסון להרחיב את האופקים המוזיקליים של הלהקה. החזון של אנדרסון עבור ג'ת'רו טול כלל שילוב של אלמנטים של ג'אז, מוזיקה קלאסית ופולק בריטי. אברהמס, לעומת זאת, העדיף להיצמד לסגנון הבלוז הישר, אם כי הוא שילב אותו בהצלחה עם אלמנטים שונים בלהקה שהקים מיד לאחר הפרישה, ששמה BLODWYN PIG. בדיעבד, עזיבתו של מיק אברהמס הייתה ברכה במסווה לשני הצדדים. זה שחרר את איאן אנדרסון להמשיך את החזון המוזיקלי השאפתני שלו תוך שהוא מאפשר לאברהמס להתמקד בתשוקתו לבלוז. כך שבסופו של דבר - כולם הרוויחו.

ב-21 בדצמבר בשנת 1970 הגיע אלביס פרסלי עם לימוזינה שחורה לכניסת הבית הלבן. הוא היה נחוש מטרה.

זה היה אירוע שנראה כאילו צץ היישר מדפי תסריט סוריאליסטי. אלביס פרסלי, מלך הרוק'נ'רול, פגש את ריצ'רד ניקסון, נשיא ארצות הברית, בחדר הסגלגל של הבית הלבן. זה היה מפגש בין שני אייקונים של עולמות שונים בתכלית, מאוחדים על ידי אינטרסים הדדיים בתרבות האמריקאית ובמאבק בסמים.

יום לפני כן הוא טס לשם כדי להיפגש עם רופא בעניין פריחה שהתפשטה על פניו וצווארו, כנראה כתגובה אלרגית לתרופות שנטל. השוקולד שאכל במטוס לשם הוסיף עוד לתגובה הקשה הזו. בטיסה חזרה הוא נתקל בסנטור של קליפורניה, ג'ורג' מרפי. השניים דיברו על רצונו של אלביס לקבל תג של כבוד. הסנטור המליץ לאלביס לכתוב מכתב היישר לנשיא, ריצ'רד ניקסון, ובו רצונו להצטרף לכוח הממשלתי שנלחם נגד תופעת הסמים בארה"ב.

הייתה זו שעת בוקר מוקדמת כשנהג בא לאסוף אותו משדה התעופה עם חזרתו מלוס אנג'לס. אז הורה אלביס לנהג לנסוע אל הבית הלבן. הייתה זו השעה שש וחצי בבוקר כשהוא העביר את מכתבו בכניסה לבית הלבן. סגן הנשיא קיבל את המכתב ומיהר לדחות את ההצעה בו, אבל כשניקסון שמע על כך, הוא מיהר לאשר את בקשתו של אלביס.

אלביס פרסלי היה מודאג מאוד מהשינויים התרבותיים שהתרחשו בארצות הברית במהלך שנות ה-60 וה-70, במיוחד העלייה של שימוש בסמים ותנועות אנטי-סמכותיות. המניעים של פרסלי היו אישיים מאוד. למרות היותו כוכב-על עולמי, הוא חש חוסר ביטחון לגבי הרלוונטיות שלו וביקש לחזק את תדמיתו כאמריקאי פטריוטי. על ידי התקשרות עם ניקסון, הוא שאף למצב את עצמו כדמות תרבותית שיכולה לגשר על הפער בין הערכים המסורתיים לדור הצעיר.

אלביס הגיע לבית הלבן לבוש בחליפת קטיפה סגולה, חגורת זהב גדולה, ונשא אקדח כמתנה לניקסון. לאחר שעבר דרך האבטחה (האקדח הוחזק לשמירה), הוא הוכנס לחדר הסגלגל. ניקסון הסתקרן בעליל מהנוכחות הראוותנית של פרסלי. במהלך שיחתם, נראה ניקסון מתרשם מהכנות והנכונות של פרסלי לתרום למאמצים הלאומיים. בפגישה אלביס גם מיהר לדווח על הביטלס, שכבר התפרקו כלהקה, כצרכני סמים. כשהם גילו זאת בהמשך - זה היה דבר שאיכזב אותם מאד.

גולת הכותרת של הפגישה הגיעה כאשר פרסלי ביקש לקבל תג מהמחלקה הלוחמת נגד סמים מסוכנים. ניקסון, בתחילה מהסס, הסכים בסופו של דבר, והורה לצוות שלו לספק לאלביס את התג. מלך הרוק'נ'רול היה נלהב, והאמין שהתג מקנה לו סמכות פדרלית - אמונה בה החזיק במשך שנים לאחר מכן. הפגישה ארכה כ-30 דקות בלבד, אך השפעתה הייתה מתמשכת. תצלום של פרסלי וניקסון לוחצים ידיים הפך לרגע מוזר אך שובה לב בהיסטוריה האמריקאית. עבור ניקסון, המפגש היה הסחת דעת קצרה מהלחצים המתגברים של הנשיאות שלו, ועבור פרסלי, זה היה אישור למעמדו כאייקון אמריקאי. עם זאת, מבקרים ראו לעתים קרובות בפגישה כתעלול פרסומי, המדגיש את המציאות המנוגדת של האתגרים הפוליטיים של ניקסון ואת מסלול הקריירה ההולך ופוחת של פרסלי.

הזמר ביקש לשמור על הפגישה הזו עם ניקסון כסודית, עד שעניינה הודלף בעיתון וושינגטון פוסט ב-27 בינואר 1972.

ב-21 בדצמבר בשנת 1967 ערכו הביטלס מסיבת תחפושות במלון רויאל לנקסטר הלונדוני. היה זה ערב עליז של תחפושות שכמעט כולם נראו בו שמחים.

פיט שוטון, חברו הקרוב של ג'ון: "בשלב מסוים היה ג'ון שיכור כהוגן, התעלם לחלוטין מסינת'יה והלך לרקוד עם פאטי האריסון. סינת'יה וג'ורג' נראו מאד לא מרוצים מהצעד הפלרטטני הזה".

סינת'יה לנון: "זו הייתה מסיבה שערכה סיליה בלאק עם בעלה בובי. היא הייתה גם כן תחת ניהולו של בריאן אפשטיין והפכה לכוכבת גדולה. לפתע ראיתי כי ג'ון התחנף לפאטי, שנראתה סקסית ביותר, בתחפושת של רקדנית בטן מהמזרח. הוא הסתובב סביבה במשך זמן רב בעוד אני נותרתי לבדי בקור והלכתי לבכות בתוך ארון הבגדים של סיליה, כשהאורגניסט ג'ורג'י פיים ניגש לארון, דפק על דלתו והתחנן שאצא משם. השבתי שאצא רק כשג'ון ישים לב שנעלמתי אבל הוא לא שם לב גם כשהסכמתי בסוף לצאת משם".

שוטון: "הייתה זו הזמרת לולו, שהתחפשה לשחקנית שירלי מקליין, שלקחה את ג'ון לצד וגערה בו כהוגן".

הרצאותיי "ביטלמאניה! - הסיפור של הביטלס" ו"הביטלס למיטיבי לכת" כמו גם הרצאות מוזיקה מרתקות אחרות, להזמנה: 050-5616450

"בילוי ישראלי - לאן יוצאים הערב"?... ב-21 בדצמבר בשנת 1974.

1. ממפיס סלים מופיע באולם 'ויקס' שברחובות. להקת הליווי שלו - הבמה החשמלית. שימו לב, ההופעה מתחילה בשמונה וחצי בערב. בשבוע לאחר מכן תופיע החבורה באולם בת-דור בתל אביב ובקולנוע שביט בחיפה. כן, שלמה מזרחי יהיה על הבמה עם הגיטרה שלו.

2. אריק איינשטיין והצ'רצ'ילים + להקת תמוז מופיעים בבית נגלר, קריית חיים. היכונו - יומיים לאחר מכן הוא יגיע לצוותא תל אביב.

3. יגאל בשן ו'להקת חברים טובים' מופיעים הערב במועדון הכליף, שביפו. יחד עמם על הבמה תיקי דיין. הרבה לא יודעים אך יגאל נעלב בזמנו מהפרודיה שתיקי וחבורת לול עשו ללהיט שלו כשהפכו את "מתוק מתוק" ל"חמוץ חמוץ". רק לאחר זמן מה נערכה סולחה בין הצדדים, שכאמור גם בחרו להופיע ביחד. כמו כן, יהיה בערב זה צמד להטוטנים מווינה בשם ZIDLAS, סטריפטיז מפריז בשם 'בלה בללייקה' ורקדנית ברזילאית בשם סוניה מאריה. רוצים לשריין לכם מקום? תתקשרו למספר 822171.

והנה הופעות ב-21 בדצמבר, בשנת 1976...

אתם מוזמנים לראות הערב את אריאל זילבר, במופע "רוצי שמוליק", בהיכל העשור בקריית גת. מחר הוא יהיה, עם להקת הליווי שלו, בקולנוע דקל בפרדס חנה. לתל אביבים, הוא יגיע מחרתיים להופעה בבית החייל בתל אביב.

מתי כספי יופיע הערב, בשעה שמונה, בצוותא בתל אביב. לצדו, בכלי הקשה, ינגן משה הנוכוביץ. מיד אחרי המופע של מתי תעלה לבמה של צוותא חוה אלברשטיין. היא תהיה שם עם הגיטרה שלה. למי שלא יכול היום - גם מחר היא תופיע שם.

ב-21 בדצמבר בשנת 1988 נהרג פול אברון ג'פריס בן ה-36 (הבסיסט לשעבר בלהקת COCKNEY REBEL), שהיה בדרכו לירח דבש.

פול ג'פריס ניגן בכמה מלהיטיה הגדולים של הלהקה עד שעזב אותה בשנת 1977 והמשיך לנגן עבור אחרים, כמו גם לעבוד בחברת תקליטים. ב-21 בדצמבר 1988 הוא עלה בלונדון, עם כלתו הטריה רייצ'ל, לטיסה טרנס אטלנטית של חברת פאן אמריקן, שהמריאה ב-18:25.

כשהמטוס עבר מעל הכפר הסקוטי הקטן לוקרבי, נשמע לפתע פיצוץ עז, ממטען חבלה שהוטמן בו. כל 259 נוסעי המטוס וגם 11 אנשים שהיו על הקרקע נספו באסון. שברי המטוס התפזרו בשטח של כשני קילומטרים ונוצר מכתש גדול. האצבע המאשימה הופנתה לממשלת לוב ועבד אלבאסט אל מגרחי, שהיה האחראי לזה, נידון למאסר עולם, אך קיבל חנינה לאחר שמונה שנים עקב בריאותו הרופפת מאד.

בטיסה נספה גם דני בראונר בן ה-23, מקיבוץ פרוד שבגליל, ששמח סופסוף לצאת לטיול שכה חלם עליו בדרום אמריקה.

בשנת 2004 גילה ג'וני לידון, לשעבר זמר להקת הסקס פיסטולס, שגם הוא היה אמור להיות באותה טיסה, אבל בגלל שלאשתו לקח זמן רב מדי לארוז פרצה ביניהם מריבה שהוציאה את החשק לטוס. "לא הצלחנו לעכל את מה שראינו זמן קצר לאחר מכן", אמר הזמר. "הסתכלנו זה על זו וכמעט התמוטטנו".

גם להקת ה-FOUR TOPS הייתה אמורה לעלות על טיסה זו, אך חבריה פספסו אותה כי לא הצליחו להתעורר לאחר לילה באולפן הקלטות. הזמר סטיב הארלי, מנהיג קוקני רבל לשעבר, הקדיש בהופעתו את הלהיט "סבסטיאן" לג'פריס שניגן את השיר איתו פעמים רבות בעבר ונספה בגיל 36.

פינת "על החיים ועל המוות" - 21 בדצמבר.

בשנת 1940 נולד פרנק זאפה. בשנת 1984 הוא חגג את יום הולדתו עם הוצאת עוד פרויקט שאפתני בתקליט ושמו THING FISH. זאפה מת בדצמבר 1993.

בשנת 1943 נולד הגיטריסט הבריטי והמוערך, אלברט לי.

בשנת 1946 נולד קווין פיק, שהיה גיטריסט בלהקת SKY (זוכרים אותה?)

קארל וילסון (מהביץ' בויז) נולד בשנת 1946, אך מת בפברואר 1998.

ביום זה בשנת 1947 נולד הגיטריסט פאקו דה לוצ'יה, שמת בפברואר 2014.

בשנת 1992 מת גיטריסט הבלוז, אלברט קינג, בגיל 69.

בשנת 2012 מת לי דורמן, שהיה הבסיסט של איירון באטרפליי וקפטיין ביונד. בן 70 במותו.

ב-21 בדצמבר בשנת 1965 הקליטה להקת היארדבירדס, באולפני CHESS שבשיקגו, שיר פורץ דרך בשם SHAPES OF THINGS, כשהסולואים ורעשי הפידבק שהפיק הגיטריסט ג'ף בק מהדהדים בחלל האולפן באופן לא שיגרתי.

מתופף הלהקה, ג'ים מקארתי: "השתמשנו לשיר הזה בריף בס שהגיע מתקליט ג'אז. כך קיבלנו גרוב והתחלנו עם זה והוספנו רעיונות. הבאתי סוג של קצב מארש שניסיתי לעשות שיהיה מעניין. ובסוף כל שורה היינו מעצימים את הקצב באופן שאז קראנו לו בשם RAVE UP. תפקיד הבס היה מבוסס באופן רופף על קטע של דייב ברובק עליו שמנו אקורדים בסיסיים. לא הייתי בסשן שבו קית' רלף, הזמר שלנו, המציא את המנגינה בשירה, וכששמעתי את זה, חשבתי כמה שזה נהדר. זו הייתה הפתעה אמיתית. הוא המציא את המנגינה. זה היה שיר מרגש להיות מעורב בו. זה היה שיר שדיבר על המצב לנוכח מלחמת ויאטנם, כך שזה היה שיר אנטי מלחמתי".

הבסיסט, פול סמואל סמית': "כתבתי את השיר בבר בשיקגו. העתקתי פוגה של דייב ברובק והנחתי אותה על קצב מארש. זה סוג של שיר מחאה".

מקארתי: "בהחלט הופתענו כשגילינו שאנחנו יכולים לכתוב להיטים בלי כותבים מבחוץ. עם ג'ף בק זה הפך למאמץ קבוצתי. חלקנו עשו דברים טובים וחלקנו עשו דברים טובים אחרים. שמנו את כל הדברים האלו בסיר ונראה שהכל עבד. תמיד דמיינתי את השיר הזה בתור הסינגל הטוב ביותר של היארדבירדס. בשיר הזה היו כל האלמנטים; לחן טוב, מילים טובות, קצב טוב וסולו גיטרה מעולה של ג'ף. אני חושב שהשיר היה הצלחה גדולה עבורנו - והוא היה מקורי".

ב-21 בדצמבר בשנת 1968 פורסם במלודי מייקר הבריטי שפיטר טורק פורש מלהקת המאנקיז. בזמנו הביאה בשורה זו גל של הלם בתעשיית הפופ.

למעשה, טורק כבר עזב קצת לפני כן ובשלב הזה כבר פנה למצוא חוזה שיתאים לרצונותיו החדשים, כאמן סולו. לא היה ברור אז מה הוא מתכוון להקליט. שלושת חבריו ללהקה המצליחה תיכננו להמשיך בלעדיו וללא מחליף. עם זאת, התיכנון להגיע לסיבוב הופעות באירופה, בתחילת 1969, נגנז בגלל תפנית זו.

המאנקיז הוקמה בשנת 1966 כלהקה מהונדסת לתוכנית טלוויזיה שהצליחה מעבר למצופה. בשלב מסוים אפילו דווח בהרחבה בעיתוני התקופה שהמאנקיז יאפילו על הביטלס. הצלחתם הקפיצה אותם לפסגות התהילה, אבל מאחורי הקלעים החלו מתחים יצירתיים ושאיפות אישיות לשבור את ההרכב. עזיבתו של טורק סימנה את סיומו של עידן וחידשה אתגרים בכוכב הקופים.

עד 1968 זכו המאנקיז להצלחה יוצאת דופן, הן כתוכנית טלוויזיה והן כהרכב של הקלטות. הלהיטים חיזקו את מקומם בהיסטוריה של מוזיקת ​​הפופ. עם זאת, חברי הלהקה תמיד התמודדו עם שאלות על האותנטיות האמנותית שלהם. בתחילה, הייתה להם שליטה מועטה על המוזיקה שלהם, והם נאלצו להסתמך על מוזיקאים ומפיקים שיעצבו את הסאונד שלהם. המאבק שלהם על שליטה יצירתית הגיע לשיאו בתקליט HEADQUARTERS שיצא בשנת 1967 וראה את הלהקה מנגנת בכלים שלה ותורמת לכתיבת שירים.

שנת 1968 הביאה לשינוי בדינמיקה של הלהקה. סדרת הטלוויזיה שהם הסתיימה במרץ, וסרטם העלילתי והפסיכדלי, HEAD, שיצא לאקרנים בנובמבר, נחל כישלון מסחרי למרות שאיפותיו האמנותיות. הפרויקט, שנכתב בשיתוף עם ג'ק ניקולסון, ניסה לערער את הדימוי המהונדס של הלהקה (כולל הבאת פרנק זאפה לסט בתפקיד אורח) אך בלבל את הקהל והרחיק כמה מעריצים. ההתפתחויות הללו הותירו את המאנקיז במצב של חוסר ודאות, וטורק, במיוחד, החל להרגיש מאוכזב.

זה קרה באמצע הצילומים לספיישל עם המאנקיז שנקרא "שלושים ושלושה סיבובים ושליש למאנקי" כשטורק הודיע לשאר שברצונו לעזוב. עזיבתו של פיטר טורק נבעה מתסכולים יצירתיים ואישיים כאחד. בתור נגן מולטי-אינסטרומנטליסט עם תשוקה למוזיקה, טורק הרגיש לעתים קרובות חנוק בגבולות המכונה המסחרית של המאנקיז. הוא השתוקק להזדמנויות נוספות לבטא את זהותו המוזיקלית. הדרישות של המאנקיז הכבידו עליו מאוד. לחוסר שביעות הרצון של טורק הוסיפו מתחים עם חבריו ללהקה. למעשה, הוא הצביע על מריבות מוזיקליות שהיו כבר בשנת 1966 כבסיס לרצונו לעזוב. "היו לי ספקות גדולים בעניין הלהקה מאז שעשינו את השיר 'הרכבת האחרונה לקלארקסוויל'. אז נכנסתי לאולפן עם גיטרה עליי ושני כותבי השיר הסתכלו עליי בזלזול ברור - 'מה אתה עושה פה עם גיטרה עליך, אידיוט שאתה?' וזה גמר אותי. באותו רגע המאנקיז נמאסו עליי. כשעשינו את HEADQUARTERS אז הייתי מרוצה אבל מיד לאחר מכן שוב אסרו עלינו לנגן בכלים שלנו". חבר הלהקה, מייק נזמית', לא התרגש מההחלטה והסביר שחש שטורק פגע בלהקה ושהיה להם עוד מה להציע.

חבר להקה אחר, מיקי דולנץ, כתב בספרו: "אם חשבתם שהתחננו בפני פיטר שיישאר - אז ממש לא. לא הופתעתי בכלל. פיטר מעולם לא התגבר על האכזבה שלו כשהחלטנו לא לחזור אולפן ולעבוד יחד כמו שעשינו בתקליט HEADQUARTERS. הוּא אפילו ציין זאת כסיבה העיקרית שלו להתפטרות. אבל אני חושד שהיו גם השפעות אחרות. האמת הייתה שכולנו חיינו בעין ההוריקן. העולם התפרק סביבנו. למען האמת, היום בו פיטר התפטר היה כנראה היום המאושר בחייו של מייק. הם אף פעם לא ממש הסתדרו, ממש מהיום הראשון. מייק תמיד תפס את פיטר בתור בלתי נסבל, והם תמיד היו יריבים. עכשיו מייק יכל להמשיך לעשות את מה שהוא תמיד רצה לעשות, להפוך את המאנקיז ללהקה שלו. ושמחתי להצטרף. כיבדתי את מייק ואת המוזיקה שלו והייתי מוכן להצטרף למסע. ראיתי את ההתפטרות של פיטר כמכשלה קלה לכל היותר. בעיקרון, אני חושב ששלושתנו באמת חשבנו שנוכל להמשיך, בדיוק כפי שעשינו קודם, ואף אחד אפילו לא ישים לב שיש רק שלושה אנשים על הבמה במקום ארבעה - אחרי הכל פיטר לא שר רבים מהשירים בכל מקרה. כמה נאיבי זה היה לחשוב כך".

טורק קיבל את ההחלטה הקשה להיפרד מהמאנקיז. מבחינה כלכלית, ההחלטה הייתה מסוכנת; הוא נאלץ לרכוש את שאר שנות החוזה שהוא חתם עם SCREEN GEMS, מה שעלה לו על פי הדיווחים סכום משמעותי. החלטה זו הדגישה את נחישותו לשאוף לחופש אמנותי, אפילו במחיר אישי רב. בעוד שהחלטתו זכתה להבנה מצד כמה מעריצים ועמיתים, היא גם סימנה את תחילתה של דעיכת המאנקיז כתופעה תרבותית.

בלעדיו, הלהקה המשיכה כשלישייה, כששלושה ימים לאחר הבשורה הרשמית על עזיבתו כבר נראו שלושת החברים ביחד בתוכנית הטלוויזיה HOLLYWOOD SQUARES, לאחר מכן הם הוציאו יחד אלבומים כמו INSTANT REPLAY ו-THE MONKEES PRESENT, אבל הם התקשו לשמור על המומנטום הקודם שלהם. זמן קצר לאחר מכן התפרקה הלהקה. עבור טורק, היציאה מהמאנקיז הייתה משחררת ומאתגרת כאחד. הוא המשיך בפרויקטים מוזיקליים שונים, כולל הקמת להקת RELEASE, שלא באמת הצליחה להתרומם.

ב-21 בדצמבר בשנת 1968 פורסמה במלודי מייקר הבריטי גם ביקורת על הופעה של להקה חדשה ושמה לד זפלין (בכותרת בעיתון נכתב שמה בטעות LED ZEPPLIN):

"להקת היארדבירדס שהוקמה מחדש ובשם אחר הופיעה בשבוע שעבר את הופעת הבכורה שלה במועדון מארקי בלונדון. זו עכשיו להקה שעושה מוזיקה כבדה עם הזמר המוביל, רוברט פלאנט, שמצליח לעמוד מול הכוח של שלושת חבריו ללהקה - הבסיסט ג'ון פול ג'ונס, המתופף ג'ון בונהאם והגיטריסט ג'ימי פייג'. תקלות במגברי הגיטרות לא עזרו להם ממש פה אבל הווליום בו ניגנו החברים היה גבוה מדי.

אחד השירים הטובים ביותר בהופעה נקרא DAYS OF CONFUSION (למעשה, זה DAZED AND CONFUSED - נ.ר) שיש בו דו שיח מעניין בין הגיטרה של פייג' - עם נגינה בקשת של כינור - והקול של פלאנט. המתופף בונהאם עתיר כוח אך הלוואי והלהקה הייתה מנגנת באופן פחות רועש".

וב-21 בדצמבר בשנת 1968 פרסם הרולינג סטון על להקה חדשה (לד זפלין) שחתמה בארה"ב על חוזה הקלטות עם חברת התקליטים הידועה אטלנטיק. שימו לב, ששמו של ג'ימי פייג' כתוב לא כהלכה. בהמשך זה כבר לא יקרה...

ב-21 בדצמבר בשנת 1968 פורסמה במלודי מייקר הבריטי גם כתבה קצרצרה על להקה שתוקם על ידי סטיב וינווד ואריק קלפטון. זה הצעד הראשון לקראת BLIND FAITH.

כך נכתב באייטם: "כפי שדיווחנו במלודי מייקר לפני שבועיים, אריק קלפטון וסטיב וינווד מאחדים כוחות לקראת פרויקט הקלטה. לא בטוח שהם יקימו עם זה להקה אבל שני אלו ודאי יעבדו ביחד בחודשים הקרובים".

אז הלכתי שבועיים לאחור ובדקתי מה נכתב שם על וינווד וקלפטון: "מה יהיה העתיד של וינווד? אריק קלפטון אמר מוקדם יותר שישמח לעבוד איתו אבל חשב שהוא מחוייב לטראפיק. עכשיו סטיב ואריק חופשיים והסיכוי גדול שהם יקימו להקה ביחד או לפחות יקליטו משהו ביחד".

גם זה קרה ב-21 בדצמבר:

- תגידו מזל טוב לקרלוס סנטנה, שבשנת 1989 נולדה לו בת ושמה אנג'ליקה פיית'.

- בשנת 1985, שודר בטלוויזיה הריאיון האחרון בהחלט עם פיל לינוט (הבסיסט והמנהיג של להקת ליזי הרזה), לפני מותו בטרם עת.

- בשנת 1964 יצא התקליטון MY GIRL של הטמפטיישנס. השיר נכתב על ידי סמוקי רובינסון ורונלד ווייט, שניהם חברים בלהקת "הניסים". רובינסון כתב את המילים - הוא היה נשוי בזמנו לאשתו הראשונה, קלודט אבל אמר שהשיר לא עוסק בבחורה ספציפית, אלא "נכתב עם כל הנשים בעולם בראש". השיר הזה נכתב בתיאטרון אפולו כאשר הפיתויים הופיעו כחלק מסיבוב ההופעות עם הניסים. לדברי רובינסון, הוא עבד על השיר עם פסנתר בתיאטרון כאשר חברו ללהקה, רונלד ווייט, הצטרף אליו. כשהפיתויים שמעו את זה, הם שכנעו את רובינסון לתת להם להקליט את זה במקום הניסים. רובינסון, שהיה יד ימינו של ברי גורדי בחברת התקליטים מוטאון, הסכים. כשהם חזרו לדטרויט, רובינסון ווייט הפיקו את ההקלטה. רובינסון הסביר שהוא כתב את זה מתוך מחשבה על קולו של איש הפיתויים, דיוויד ראפין. זה היה הסינגל הראשון של הלהקה שהציג את ראפין בשירה הראשית. חברי להקת הבית של מוטאון ניגנו בהקלטה. לשיר יש עיבוד מאוד פשוט אך יעיל, שנפתח עם ליין הבס של ג'יימס ג'מרסון, ואז באה הגיטרה שמנגן רוברט ווייט ואז נכנסים התופים שמנגן בהם בני בנג'מין וכלי מיתר שמסופקים על ידי התזמורת הסימפונית של דטרויט. קלאסיקה!

- בשנת 1991 חזר השיר 'רפסודיה בוהמית', של להקת קווין, לפסגת המצעד הבריטי, בעקבות מותו של פרדי מרקיורי מאיידס. השיר יישאר בצמרת מצעד זה למשך חמישה שבועות ברציפות.

- בשנת 1966 פורסמה בעיתון מלודי מייקר ביקורת של כריס וולש על הופעת גיטריסט חדש ושמאלי במועדון BLAISES הלונדוני: "ג׳ימי הנדריקס, גיטריסט אמריקאי פנטסטי, פוצץ את המוח של קהל עתיר הכוכבים שבא לראותו במועדון בלייזס. ביניהם נצפו פיט טאונסנד, רוג׳ר דאלטרי, ג׳ון אנטוויסל, צ׳אס צ׳אנדלר וג׳ף בק. הם שמעו את השלישיה של ג׳ימי מפגיזה צלילים יפהפיים, כולל גרסה לא שגרתית ל׳דבר פראי׳ של הטרוגס. לג׳ימי יש נוכחות בימתית נהדרת וטכניקת גיטרה מיוחדת במינה שכוללת גם נגינה בשיניים. נראה כי הוא יהפוך לאחד השמות הגדולים במועדוני ההופעות".

- בשנת 2005 ערך אלטון ג'ון טקס אזרחי בוינדזור, שבו הכריז באופן רשמי על זוגיותו עם דייויד פרניש. בין האורחים הרבים נצפו גם ג'ורג' מייקל, אוזי ושרון אוסבורן והשחקנית שרון סטון. הם יתחתנו בדיוק תשע שנים לאחר מכן, כשנישואים בין שני בני זוג מאותו מין ייהפכו חוקיים באנגליה.

- בשנת 2013 נערכה באוקלנד, ניו זילנד, הופעתו הבימתית האחרונה בהחלט של הזמר לאונרד כהן, שמת שלוש שנים לאחר מכן. כהן קידם אז את אלבומו, OLD IDEAS, והקהל נהר להופעות והרעיף עליו אהבה אדירה. הופעה אחרונה זו החלה עם השיר DANCE ME TO THE END OF LOVE והסתיימה עם השיר SAVE THE LAST DANCE (במקור משנת 1960 בביצוע THE DRIFTERS). כ-10,000 איש היו שם, רובם מבוגרים שבאו להתרפק על השירים הכה אהובים. אחרי שעתיים וחצי ושלושה הדרנים ההופעה הגיעה לסיומה. לאונרד כהן הניף את כובעו ויצא מהבמה - בפעם האחרונה. לא היה בטוח אז שזו תהיה ההופעה הפומבית האחרונה שלו והיו, למעשה, רמזים לסיבוב הופעות נוסף. לאנשים ששאלו אותו, אם יופיע שוב, ענה במסתוריות במילה "אולי, או שאולי אכתוב ספר".

- בשנת 1984 יצא אלבום משולש של פרנק זאפה ושמו THING FISH. כיאה לזאפה, גם פה יש קונספט ליצירה: קו העלילה הוא בהשראת מחזה תיאטרון שעוסק באיידס , תיאוריות קונספירציה, פמיניזם, הומוסקסואליות ותרבות אפרו-אמריקאית. מדובר במבקר תיאטרון מרושע וגזעני שיוצר מחלה שנועדה למגר אפרו-אמריקאים והומוסקסואלים. המחלה נבדקת על אסירים שהופכים ל"אמהות נזירות" בראשות מספר הסיפור, ששמו כשם האלבום. הסיפור בתוך סיפור הוא סאטירה עם זוג פרוטסטנטים לבנים, הארי ורונדה, המשתתפים בהצגה של "האמהות הנזירות", ומוצאים את עצמם מתמודדים עם עברם: הארי מוצג כילד הומוסקסואל ורונדה הוצגה כבובת מין שהתעוררה לחיים. הוצאת האלבום התעכבה כאשר המפיץ הקודם של חברת MCA סירב להפיץ אותו. במקום זאת הוא שוחרר על ידי חברת קפיטול בארצות הברית, עם סטיקר אזהרה על התוכן. האלבום התקבל בתחילה באופן גרוע על ידי המבקרים, שביקרו את השימוש בחומרים שהוקלטו בעבר והושמו פה, אך מאז זכה להערכה מחדש בשל תוכנו הסאטירי ביותר.

- בשנת 1979 יצא תקליטון הבכורה של להקת הקיור, עם השיר KILLING AN ARAB. חברי הלהקה ספגו אז ביקורת קשה נגד השיר שנוצר בהשראת ספרו של אלבר קאמי, " הזר". זה לא שיר גזעני, אבל עדיין גרם להרבה מחלוקות כי אנשים רבים הניחו זאת בגלל שמו. בספר, המשפט "להרוג ערבי" נלקח מקטע שבו הדמות הראשית חושבת על ריקנות החיים לאחר שהרגה אדם על חוף הים מסיבות שהיא לא יכולה להסביר. הקיור הוחתמו קצת לפני כן בלייבל הגרמני HANSA אבל כשאנשיו שמעו את השיר - הם לא רצו שום קשר אליו. במקום ללכת לכיוון מוזיקלי חדש כדי לרצות את אותה חברה, הקיור ביקשו לשחרר אותם מהחוזה, ובצעד עסקי נבון גם ביקשו את הזכויות על השיר הזה ושירים נוספים שהקליטו עבור הלייבל. אותה חברה חשבה שהשירים הללו לא יצליחו ולכן הסכימה לתת אותם. כצפוי, השיר הזה הוביל למחאות מצד קבוצות שלא הבינו אותו. כשהקיור הופיעו בקינגסטון פוליטכניק בשנת 1979, אגודת הסטודנטים אמרה להם לא להשמיע את השיר. הזמר רוברט סמית' ניגש להסביר על המקורות הספרותיים של השיר לקבוצת התלמידים, והשיר נכלל בסט. בשבועות שלאחר פיגועי הטרור ב-11 בספטמבר, רוברט סמית' היה שוב מוקד למטרה. "אם יש דבר אחד שהייתי משנה, זו הכותרת של השיר", הוא אמר באוקטובר 2001. "כתבתי את זה כשעוד הייתי בבית הספר ולא היה לי מושג שמישהו יקשיב לו אי פעם מלבד חבריי לבית הספר. אחד הנושאים של השיר הוא שהקיום של כולם הוא כמעט אותו דבר, כולם מתים, אבל נראה שאף אחד לא יכול לעבור את הכותרת פה וזה מתסכל להפליא. השיר מבוסס על ספר שמתרחש בצרפת ועוסק בבעיות של האלג'יראים, אז זה היה רק ​​סיבות גיאוגרפיות למה זה היה ערבי ולא משהו אחר".

- בשנת 1970 עסקו ג'ון לנון ויוקו אונו בעריכת אודישנים לסרטם האוונגארדי, FLY. זה נערך בקומה העליונה בבניין נטוש בניו יורק, כששחקניות ודוגמניות נתבקשו לשכב ללא ניע בזמן שזבוב זחל על גופן העירום. בסופו של דבר, נבחרה גברת צעירה בשם וירג'יניה לאסט לתפקיד הראשי. למחרת יצאו לדרך הצילומים אבל, כפי שניתן לדמיין, צמד עושי הסרט נתקלו במהרה בבעיה כיצד לשמור את הזבוב על האשה העירומה ולעצור אותו מלעוף משם. דן ריכטר, אחד השותפים בעשיית הסרט, הגיע עם פתרון לרסס את הזבובים בפחמן דו חמצני. כך הזבוב יישאר מספיק זמן על הגוף כדי שג'ון ויוקו יקבלו את הצילום שהם צריכים. כצפוי, מלאי הזבובים לסרט אזל, אז שישה סטודנטים נשלחו עם רשתות זבובים למטבחי מסעדות בגריניץ' וילג' להשגת אספקה טרייה. בשל כמות האנשים שהיו מעורבים בניסיונות לתפוס את הזבובים עבור הסרט, לנון העיר: "הקרדיטים יהיו כמעט ארוכים כמו סרט צילום!" ההקרנה הפומבית הראשונה של הסרט התקיימה בפסטיבל הסרטים פורטנייט בקאן, ב-15 במאי 1971.

- בשנת 1969 יצא התקליטון I STARTED A JOKE של הבי ג'יס.

ב-21 בדצמבר בשנת 1968 עשתה ג'ניס ג'ופלין את הופעת הסולו הראשונה שלה תחת שמה במסיבת חג מולד שערכה חברת התקליטים STAX / VOLT בממפיס. גם אמנים מהחברה עצמה הופיעו שם, ביניהם אדי פלויד ולהקת בוקר טי והאם ג'יז. ההופעה של ג'ופלין לא הייתה טובה שם.

אז מה היה שם, באירוע מיוחד שנערך בממפיס על ידי חברת התקליטים מהמובילות של המוזיקה השחורה, STAX / VOLT? ג'ופלין, שלא הייתה חתומה באותה חברה, הוזמנה להופיע שם כאורחת. זה היה דבר משמעותי מאד עבורה, כשעלתה לבמה עם להקתה החדשה, אבל לאחר המופע היא נשמעה אומרת, "נו, לפחות הם לא זרקו עליי כל מיני חפצים".

ג'ניס ערכה עם להקתה החדשה חזרות רק שלושה ימים לפני הופעה זו. הגיטריסט, מייק בלומפילד, הוקפץ לתפקד כמנהל המוזיקלי ולהרים הופעה מוזיקלית מהודקת לזמרת הבלוז הלבנה.

אבל הזמן תיקתק לרעת העניין, כי ג'ניס וחבריה החדשים נאלצו להתייצב בממפיס יום לפני ההופעה, כדי להראות את פרצופם במסיבת קוקטייל של חג המולד, שערך נשיא חברת התקליטים, ג'ים סטיוארט.

הייתה זו מסיבה אקסקלוסיבית שהאורחים בה נבחרו בקפידה. השולחנות היו עמוסים בתקרובת יקרה ובין הנוכחים נצפו מחשובי זמרי אותה חברת התקליטים, כמו גם צוות כותבי השירים בה (ביניהם גם אייזק הייז). גם להקת בוקר טי והאם ג'יז נכחה שם. ג'ניס וחבריה הגיעו למסיבה זו אבל בקושי עוררו עניין. האנשים במסיבה לא ידעו מי זו האישה הלבנה הזו. למחרת ערכה ג'ניס עם להקתה חזרה אחרונה. בלומפילד עודד אותם והידק כהלכה, כמה שיכל במסגרת המצב.

אבל ברגע שהאירוע החל ולהקת הבאר-קיז עלתה לבמה, עם התלבושת המופרעת ותנועות הריקוד המושלמות (שלא לדבר על הנגינה המחשמלת), היה ברור לג'ניס שיש פה בעיה והיא שלה. כיצד היא אמורה להופיע אחרי דבר משלהב שכזה?

אחרי הבאר-קיז עלו אמנים נוספים של "סטאקס" וחשמלו את הקהל היטב. חברי להקתה של ג'ניס הביטו מהצד עם עיניים פעורות ופנים חיוורות. לאחר הפסקה קלה עלתה לבמה להקת בוקר טי והאם ג'יז. זו הייתה להקת הבית של חברת "סטאקס" והקהל אהב כל צליל שיצא ממנה. אחר כך היה זה אדי פלויד ששר את KNOCK ON WOOD וסחט עוד אנרגיה מהקהל. ג'ניס הבינה שהקהל של ממפיס הוא לא הקהל של סן פרנסיסקו ושמתגבשת פה צרה.

ג'ניס שרה היטב על הבמה, אבל הקהל לא החזיר לה אהבה. כשסיימה את השיר השלישי ופנתה לרדת, לא נשמעו מחיאות כפיים ולא נשמע הדרן מצדה. מאחורי הקלעים ניגשו חברי להקתה של ג'ניס ההמומים, כדי לנסות ולהסביר לה שזו לא אשמתה. היא לא יכלה לשאת זאת החרפה ומיהרה לצאת משם מבוישת למלון לוריין, אותו מלון בו התנקשו קצת לפני כן במרטין לות'ר קינג.

בונוס: החודש, דצמבר בשנת 1968, פורסם בטור של פיטר גרין (מלהקת פליטווד מאק) בירחון ביט אינסטרומנטל:

"שוב שלום, פרחים שלי.

שמעתם כבר את הסינגל החדש שלנו,ALBATROSS? אני חושב שזה הדבר הכי טוב שהלחנתי אי פעם, ואשמח לדעת מה אתם חושבים עליו. או אולי אתם מעדיפים יותר בלוז מיושן, קשוח? בכל מקרה, התקליט החדש שלנו נמצא כעת במחצית הדרך להשלמה ויש בו מגוון טוב של דברים, כך שהוא ישמח את חובבי המוזיקה הטובה (אנחנו מקווים).

עם התקליט יגיע EP של ג'רמי ספנסר (גיטריסט נוסף בלהקה - נ.ר), עליו לא אספר יותר כי אני חושב שזה צריך להיות הפתעה (ואני בטוח שזה יהיה!). דני קירוואן (הגיטריסט השלישי והחדש יחסית בהרכב - נ.ר) קנה לעצמו גיטרה גיבסון לס פול מקורית שניתן לראות אותו מפגיז איתה דרך מגבר מתוצרת אורנג', שכל הלהקה משתמשת בכמותו. מי שמחפשים מגבר איכותי כזה שיכול להפיק כל צליל שתרצו, מומלץ לנסות אחד כמו שלנו. הם עושים גם הדהוד נהדר, שהפך לגאווה והשמחה שלי.

בשבוע הראשון של דצמבר עשינו את סיבוב ההופעות השני שלנו באמריקה, שנפתח בפילמור איסט בניו יורק, וזה עתה נאמר לי שאנחנו ננגן בשיקגו, הפעם במקום שעד לא מזמן נקרא REGAL! אני מקווה שזה מצלצל מוכר למעריצי בי.בי קינג.

אנחנו חוזרים לאנגליה בשבוע הראשון של פברואר, ועד אז נשמיע את כל הכותרים מהתקליט החדש שלנו, שאני מקווה שישוחרר רגע לפני שנחזור. אנשים שאלו אותי אם הלהקה עוברת שינוי בחומרי הבמה. ובכן, לא באמת, אבל בהחלט ננגן שירים כמו ALBATROSS באופן קבוע.

אני עייף, נתראה".

ומי שרוצים מגבר כמו של פליטווד מאק - הנה הפרטים:

בלוג מוסיקה - כל מה שרציתם לדעת על מוסיקה - ועוד קצת.

הנכם מוזמנים לשתף את הבלוג עם חבריכם.

רוצים לשמוע עוד הרצאות מעניינות על הופעות מוסיקה? זמרים ישראליים? להקות רוק? הביטלס? תקליטים? רוק מתקדם? ועוד מגוון נושאים? מוזמנים ליצור איתי קשר. בינתיים, בואו ליהנות גם מפודקאסטים מומלצים