רוק מסביב לשעון: מה קרה ב-12 באפריל בעולם הרוק

כל יום מציין אירועים משמעותיים בהיסטוריה של מוזיקת הרוק והפופ, עם שפע של אנקדוטות פורצות דרך שהתרחשו בעשורים קודמים. כשאנחנו מסתכלים אחורה בזמן, על היום הזה בתולדות המוזיקה, אנחנו נזכרים ברגעים המדהימים שעיצבו את נוף הרוק והפופ, החל מיציאתם של תקליטים אגדיים, הופעות אייקוניות וגם דברים משמחים לצד עצובים שקרו לאמני המוזיקה המובילים.

כחובבי מוזיקת רוק, אנחנו לא יכולים שלא לחוש תחושת נוסטלגיה כשאנחנו מהרהרים באירועים הבלתי נשכחים שהתרחשו אז. הנכם מוזמנים לצלול איתי למנהרת הזמן עם אירועי פופ ורוק שאספתי עבורכם ממקורות שונים ונדירים מאד שאינם ברשת. אהבתם וברצונכם לקבל עוד ועוד? בשביל זה בניתי עבורכם הרצאות מוסיקה מעשירות ומעניינות ופודקאסטים מומלצים.

אז מה קרה ב-12 באפריל (12.4) בעולם של רוק קלאסי?

חקר, ערך וכתב: נעם רפפורט

הציטוט היומי: "אני לא האבא הכי טוב עלי אדמות. אני בחור מאוד עצבני, ואני נכנס לדיכאון. אני למעלה ולמטה, למעלה ולמטה, וגם עם זה שון נאלץ להתמודד. כולנו אנוכיים, אבל אני חושב שאמנים הם אנוכיים לחלוטין. נכון, כתבתי שיר על שון בתקליט אבל עדיף היה לי לבלות את הזמן שכתבתי את השיר כדי לשחק איתו. הדבר שהכי קשה לי לעשות זה לשחק. אני יכול לעשות את כל השאר. אני מנסה להמציא דברים. אני יכול לצייר, אני יכול לראות איתו טלוויזיה. אני מעולה בזה. האמת היא שאני לא יכול להיות שוב בדרך למעלה. מה שהם רוצים בציבור זה גיבורים מתים. אני לא מעוניין להיות גיבור מת. אני איש חי" (ג'ון לנון, בשנת 1980)

ב-12 באפריל בשנת 1975 פרש דייויד בואי מעולם המוזיקה, כשהוא מכריז כי "מיציתי את העולם הזה. אני משועמם. לא תראו יותר אלבומים ממני. הדבר האחרון שאני רוצה להיות זה זמר רוק חסר חשיבות".

זו הצהרתו השנייה על פרישה, מאז שהרג את דמותו של זיגי סטארדאסט על הבמה בשנת 1973 וגם הפעם באה פרישתו כשהוא בשיא; תקליטו, 'כלבי יהלום', נמכר היטב וכחודש לפני הפרישה הזו הוא שיחרר תקליט בסגנון שונה לגמרי ושמו 'אמריקנים צעירים'. אבל לצד ההצלחה היו חיים לא קלים, עם התמכרות קשה לקוקאין. בואי נראה חיוור מאד, רזה באופן מבהיל ונוקש על שערי גן עדן.

הצהרת הפרישה השנייה הזו שלו לא החזיקה מעמד זמן רב וכמה חודשים לאחר מכן הוא כבר החל להקליט תקליט שייקרא STATION TO STATION. כשנשאל בראיון עמו לפלייבוי, שנערך בשנת 1976, מדוע פרש וחזר, השיב: "שיקרתי. זה מאד פשוט. אני לא יכול לשלוט בכל מה שאני אומר. אין לי מושג היכן אהיה בעוד שנה - מורד, היפי או דיקטטור. זה מה שגורם לי לא להשתעמם".

ההרצאה "סטאר מן - הסיפור של דייויד בואי" והרצאות מוזיקה מרתקות אחרות,

להזמנה: 050-5616450

ב-12 באפריל בשנת 1984 יצא אלבומה העשירי של להקת RUSH שנקרא GRACE UNDER PRESSURE.

זה לא היה תקליט קל לעשייה. הגיטריסט, אלכס לייפסון: "התקליט שהוצאנו בשנת 1982, SIGNALS, היה נקודת מפנה. זה התקליט האחרון שעשינו עם המפיק טרי בראון, והרגשנו צורך להמשיך הלאה ולראות איך זה לעבוד עם אנשים אחרים. תכננו לעשות את GRACE UNDER PRESSURE עם סטיב ליליוויט, והוא הסכים לעשות את התקליט. נפגשנו איתו ו הכל היה בסדר. ואז, ברגע האחרון, המנהל שלו התקשר ואמר, 'אני ממש מצטער אבל סטיב לא זמין יותר.' וזה היה הרסני כי היינו מסודרים כבר להקלטה, כתבנו חומרים ובאמת ציפינו מאד לזה. מפיקים אז הוזמנו חודשים על חודשים על פני חודשים מראש לפרויקטים. אז הלכנו לרשימה הנחותה יותר של מפיקים כדי לראות מי פנוי, ופיטר הנדרסון עשה הרבה עבודה אולפנית נהדרת, אז החלטנו לעשות זאת איתו. זה היה תקליט קשה מאוד לעשות עם פיטר. הוא היה טכנאי נהדר והרבה כיף להיות עמו אבל קצת לא החלטי כהגיע זמן לקבל כמה החלטות חשובות, ולא רצינו לקבל החלטות הפקה מהסוג הזה כשהקלטנו את התקליט. רצינו להתרכז בביצועים. בארבעת החודשים שלקח לנו לעשות את התקליט הזה, היה לנו יום חופש אחד ובשאר הזמן עבדנו כמו משוגעים. היינו בקוויבק ב-LE STUDIO והחורף ההוא היה קר במיוחד. מינוס ארבעים וחמש מעלות במשך כשלושה ימים, והייתה תקופה של שבועיים או שלושה שבה זה לא היה מעל מינוס שלושים וחמש. זה היה ממש ממש קר וזו הייתה עבודה קשה. התקליט הזה היה ממש קשה לעשות. אבל עברנו את זה, והמשכנו עם המכלול הזה - הרעיון לעבוד עם אנשים אחרים".

אלבום זה היה מבחינות רבות כמו תוכחה לאלבום האולפן הקודם שלהם, שכן הוא היה הרחבה של הסאונד החדש המתפתח של הלהקה. האלבום ראה את הלהקה מתנסה בצלילים שונים ופיתוח נוסף של צליל הסינטיסייזר. אם כי כמה מעריצי להקה ותיקים - אלו שמעדיפים את הסאונד היותר פרוגרסיבי מבוסס הרוק של העשור הקודם - הרגישו מנוכרים מהסאונד החדש (כולל אני, שבמשך שנים נמנעתי מלהקת RUSH אחרי MOVING PICTURES ובשנים האחרונות גיליתי את היופי של הקטלוג המאוחר יותר שלהם). אין ספק שהלהקה הושפעה, במהלך תקליט זה, מצליל הגל החדש שיצא מבריטניה עם להקות כמו TALK TALK.

כמו בעבר, רבים מהשירים בתקליט משקפים את העניין של המתופף והתמלילן, ניל פירת, בנושאי מדע בדיוני. בהתחשב בכינויו של האלבום, ניכר כי הנושא הכללי שעובר באלבום הוא איך בני אדם מתמודדים תחת סוגים שונים של לחץ.

כשנשאל על נושא התקליט, השיב פירת: "התקליט מדבר על אנשים, חברים שלי, שנתונים בצרה. כן, עברתי כתיבת אגדות מדע בדיוני וסיפורי פנטזיה וכל זה, אבל זה היה בשביל הכיף. הרבה מזה היה בשביל כיף. כשקראתי יותר וחייתי יותר, הפכתי לתלמיד של הטבע האנושי וכל השירים האלו בתקליט הזה עוסקים באנשים. הייתי רואה אנשים עושים דברים והייתי זוכר אותם. הייתי קורא ראיון עם צלם בשדה הקרב, והוא התחיל בצעירותו כאדם שהולך לשטח וחושב שאם הוא יכול רק לקבל את הזכות לצלם זה ישנה דברים. אנשים ראו מלחמה ואנשים ראו ייאוש ואכזריות אנושית ואז הם השתנו. כך הייתה לי אשליה בנוגע לשירים, חשבתי שאם אוכל לעשות את השיר נכון, אנשים יראו, והם ישתנו. אז אם יכולתי לכתוב על צביעות, ואם יכולתי לכתוב על התעללות זה בזה ואי הבנות של עצמנו וכל זה - חשבתי שאנשים יבינו את השליליות בדבר וישתנו".

ברולינג סטון נכתב בביקורת על האלבום הזה: "האמת היא שהאלבום הזה לא זקוק לביקורת. אם אתם אוהבים את הלהקה הזו, תאהבו את התקליט החדש. אם לא, התקליט הזה יתפוס את הלהקה בראשכם כקבוצת מטאל אנכרוניסטית. יאמר לזכותה שחבריה הצליחו לשים בהפקתם החדשה גם צלילים מודרניים. שימו לב למקצבים הרקידים של AFTERIMAGE ושל RED SECTOR A. הפעם גם הצליח זמר הלהקה, גדי לי, להשתלט על קול הפלצט שלו, שיכול לשגע כלבים.

ללהקה הזו יש מסר ברור - תהיו חופשיים ואל תתנו לעולם לגרור אתכם למטה. הבעיה היא מוזיקלית; המחסור במלודיות טובות והשימוש הנרחב מדי במהלכים הרמוניים נדושים הופכים את הכל למנה חונקת. הלהקה מביאה לקהל שלה מסרים חיוביים, אך לצערנו מדובר כבר בחדשות ישנות שמרופדות במוזיקה מיושנת".

בעיתון THE TIMES LEADER מפנסילבניה נכתב אז בביקורת: "לפחות הם הבינו נכון את הציטוט של המינגווי. אולי יש כאן לחץ, אבל אני לא מרגיש את החסד. אני מניח שזה אלבום קונספט שיש לו משהו לעשות עם התנגדות לכוחות דיכוי ולחימה עד הסוף. המקצבים כמעט ולא משתנים, והקולות המייללים של גדי לי גורמים למלודיות הסתמיות האלה להישמע אפילו יותר גרועות ממה שהן כנראה. למרות כל התגובות השליליות שלי, זה בהחלט יכול להיות האלבום האהוב עליי של הלהקה. זה לא יותר גרוע מהכמה שהכרחתי את עצמי להקשיב להם בעבר, אבל זה בהחלט יכול להיות האחרון שאי פעם אצליח לגרום לעצמי להקשיב לו".

עד כאן הביקורות. האמת שהשלישייה מעולם לא נטשה את יסודות הרוק הקלאסי שלה גם כשהפכה לא אופנתית לכמה שנים. הלהקה שמרה על הפופולריות שלה בכך שלא חרגה מהנוסחה מספיק כדי להרחיק את מעריציה ותקליט זה יוצאת החוצה מספיק כדי לגרום לו להישמע רענן. זו להקה שקיבלה החיבוק את שינוי אופנת הצלילים, גם אם בטח פה ושם חרק הגיטריסט, אלכס לייפסון, את שיניו.

ב-12 באפריל בשנת 1954 הקליט ביל היילי את השיר האלמותי ROCK AROUND THE CLOCK.

השיר נכתב בשנת 1953 על ידי כותב שירים מפילדלפיה בשם מקס פרידמן (שהיה אז כמעט בן 60), ועל ידי ג'יימס מאיירס, מוזיקאי ומוציא לאור תחת השם "ג'ימי דה-נייט". בנוסף לבעלות על מחצית קרדיט הלחן על השיר, למאיירס היו 100% מהפרסום. היילי רצתה להקליט את השיר, אבל דייב מילר, שהיה הבעלים של הלייבל שלו ESSEX RECORDS, סירב בגלל מחלוקת עלעניין ההוצאה לאור. לאחר מכן הציב מאיירס את השיר עם הרכב קאנטרי ותיק בשם סוני דיי והנייטס, והגרסה שלהם שוחררה בשנת 1953 לשבחים מועטים. שנה לאחר מכן, מאיירס עזר להיילי לעזוב את חברת התקליטים ההיא ולחתום עם חברת DECCA וכחלק מההסכם שלהם, צד אחד של כל תקליטון שהקליט היילי היה צריך להיות עם שיר מהקטלוג של מאיירס, והראשון שהם בחרו היה "רוק מסביב לשעון".

הנגנים שהקליטו עם היילי היו בילי ויליאמסון בגיטרה, ג'וני גרנדה בפסנתר, ג'ואי אמברוסיו בסקסופון טנור, דני סידררון בגיטרה מובילה ומרשל ליטל על הבס. בהקלטה זו ניגן גם מתופף סשנים, בשם בילי גאסק.

סידרון בן ה-33, שקיבל עבור נגינת הגיטרה המהפכנית בשיר זה דולר אחד (וניגן סולו דומה להפליא לזה שעשה לפני כן בשיר ROCK THE JOINT), מצא את מותו עשרה ימים לאחר מכן, כשנפל מגרם מדרגות (יש האומרים שעקב התקף לב) ושבר את מפרקתו. שעון חייו הפסיק לתקתק והוא לא זכה לראות כיצד נגינתו, במיוחד בסולו שבאמצע השיר, תחולל מהפכה תרבותית.

השיר, עם ביל היילי והקומטס, לא הצליח מיד כקודמו (SHAKE, RATTLE AND ROLL) כי יצא במקור בתור צד ב' בתקליטון כשהשיר הראשי שהיילי הקליט בו היה עם שיר בשם "שלוש עשרה נשים", שעסק בפצצה גרעינית שמותירה רק גבר אחד ו-13 נשים בחיים.

אז השיר על הרוק והשעון נאלץ לחכות עד מאי 1955, כששובץ בסרט דל תקציב בשם BLACKBOARD JUNGLE. עם צאתו הפך הסרט לרגע שחולל תפנית לטובת מוזיקת הרוק'נ'רול. ביל היילי ולהקתו (הקומטס) ביצעו בסרט את השיר הזה, כשהסקסופוניסט, רודי פומפילי, השתולל עם כלי הנשיפה שלו ובני הנוער שצפו במסך לא יכלו שלא להשתולל מולו ואיתו.

יש מחלוקת על מה שהיה שיר הרוק הראשון שהוקלט אי פעם (היכל התהילה של הרוק'נ'רול טוען שזה ROCKET 88, אבל אין ספק ששירו של היילי הוא שיר הרוק הראשון שהגיע לראש המצעדים, ובאופן כללי נחשב לשיר הרוק'נ'רול הראשון שהגיע למצעד. עדיין, חברת התקליטים אז לא ידעה כיצד לקרוא לסגנון החדש הזה ופירסמה כי מדובר בסגנון הפוקסטרוט.

בזמנו, מגזין בילבורד ריכז מצעדים בשלוש קטגוריות שונות: התקליטונים הנמכרים ביותר בחנויות, התקליטונים המושמעים ביותר על ידי תקליטנים והתקליטונים הכי מנוגנים במכשירי הג'וקבוקס - ושיר כמו "רוק מסביב לשעון" הגיע בראש המצעד של שלושתם.

הופעותיו של היילי בסרט הפכו מטריפות, עם צעירים שתלשו מושבים ממקומם בבתי הקולנוע, כדי לאפשר להם מקום לרקוד. התקליטון עם השיר הזה נמכר בעשרות מיליוני עותקים. היילי, עם בלוריתו שנועדה גם להסיח מהעובדה שאחת מעיניו היא עין מזכוכית, נראה מרוצה. אך במהרה הוא ראה שאלילים חדשים קמים למוזיקה הזו והם נראים טוב בהרבה ממנו.

שנים לאחר מכן הוא אמר: "מוזיקת הרוק'נ'רול עצמה לא חוללה מהפכות, אלא אנשי השיווק שנלוו לה. אנשים רבים האשימו אותנו ביצירת נוער שוליים. נוער שרצה רק לנסוע במכוניות מהירות, לתפוס חתיכות ולשתות והרבה. אמרו עליי שהייתי השפעה רעה על הנוער. ובכן, מעולם לא שרתי שירי מחאה. לא עשיתי הרבה בחיי חוץ מזה ואני רוצה לקבל קרדיט על חשיבותי במה שהיה".

ב-12 באפריל בשנת 1963 הקליטה חברת התקליטים קולומביה את בוב דילן בהופעה באולם 'קרניגי הול' שבניו יורק. ההקלטה הזו הייתה אמורה לצאת כאלבום חי רשמי שנגנז בסוף.

לפני המופע הזה הופיע דילן, ככוכב ראשי, רק במועדונים קטנים ובאולם "קרניגי רסיטל", כשבקושי 70 כסאות נתפסו מהמאתיים שהיו שם. עם זאת, כ-900 איש באו לראותו בהופעה זו, בקרניגי הול, שהתקיימה שישה שבועות לפני צאת אלבומו השני. כמה ימים לפני המופע נשלחו עותקי הפרומו הראשונים של בוב דילן לתחנות הרדיו לקידום המופע הזה.

בוב דילן בן העשרים ואחת עמד על הבמה, לבד עם גיטרה ומפוחית, ורשם לשמו הצלחה גדולה. היה זה צעד משמעותי מאד עבורו והוא היה כוכב על הבמה באותו לילה. הביטחון העצמי היה מנת חלקו והקהל נהנה מאמן בוגר שהביא להם שירים טובים שהתוכן בהם לא פעם היה תובעני.

אף על פי שהשיר BLOWIN IN THE WIND היה בן שנה בדיוק, הוא עדיין לא עורר תגובה כה סוחפת מצד הציבור. זה יהיה שונה כעבור כמה חודשים, כאשר גרסת הכיסוי שעשתה לו השלישייה העממית "פיטר, פול ומרי" נמכרה במאות אלפי עותקים והביאה את השיר למקום גבוה מאד במצעד האמריקני. עם זאת, דילן חימם את הקהל שלו היטב בקרניגי הול. לאט, אבל בטוח, הם נשבו בקסמו.

לפני ההפסקה נתן דילן לקהל שלו חומר למחשבה עם "גשם כבד עומד ליפול". שיהיה להם על מה לחשוב בשירותים, בעישון סיגריה ובמשקה שלגמו לקראת איתות הכניסה לאולם ולחלק השני. האם דילן הצליח, אחרי המערכה הראשונה שנבנתה באופן מושלם, לעשות זאת אפילו טוב יותר בחלק השני? התשובה היא כן והקהל קם על רגליו להריע לו. כשהקהל כבר שבוי שלו, סיים דילן את ההופעה עם "מחשבות על וודי גאת'רי" הארוך.

בוב דילן הצליח להשחיל לקהל, שם בין כתליו של האולם היוקרתי, ממסריו המחאתיים הנוקבים ויצא מנצח. הבחור הצעיר מהצפון הרחוק הגיע הרבה מעבר למאות זמרי מחאה אחרים שאכלסו את גריניץ' וילג' בניו יורק של ראשית שנות השישים.

המופע הוקלט על ידי חברת קולומביה לתקליט הופעה חיה שנועד לצאת ברגע בו לא יהיה לדילן מספיק חומר חדש. התקליט החי הוכן ליציאה בחג המולד של 1964 תחת הכותרת BOB DYLAN IN CONCERT, כשהוא מכיל תערובת של הקלטות מהמופע הזה עם הקלטות מהמופע המאוחר יותר בקרניגי, ב-26 באוקטובר 1963.

אבל אז כבר היה לו מספיק חומר זמין לאלבום אולפן חדש. כתוצאה מכך נותר סליל ההקלטה במחסן. רק כשלושים שנה מאוחר יותר יצאו שירים מעטים מזה בסדרת הבוטלגים הרשמית שלו.

גם זה קרה ב-12 באפריל:

- בשנת 1973 הופיע סטיבי וונדר בסדרת הילדים 'רחוב סומסום'. וונדר היה אחד המוזיקאים הראשונים שעשה צעד שכזה. אחריו הגיעו עוד הרבה. לאחר שהופיע בכמה קטעים שבהם הוא מלמד את גרובר לשיר, וונדר מנגן את SUPERSTITION ומלמד את הילדים הצופים בתוכנית גרוב אמיתי מהו.

- בשנת 2008 נישא לו ריד ללורי אנדרסון (שהיא אשתו השלישית). השניים החליטו על החתונה יום לפני כן והתייצבו בביתו של חבר בקולורדו וערכו את הטקס בחצר האחורית שבו. לדברי לורי אנדרסון, לו ריד ביקש ממנה להינשא לו במהלך שיחה במיטה. היא אמרה: "פשוט שכבנו במיטה, והוא הסתובב אליי ואמר, 'היי, אני חושב שאנחנו צריכים להתחתן. מה את חושבת?'... זה היה סוג של הצעה עסקית, וזה היה בסדר מבחינתי. אני אוהבת דברים כאלו". הם התחתנו בטקס קטן ושקט בקולורדו לאחר שהיו ביחד למעלה מעשור. זה לא פורסם הרבה באותה תקופה כי שניהם היו אנשים די פרטיים, למרות היותם אמנים איקוניים.

- בשנת 1971 הפך אלבום ההופעה FOUR WAY STREET של קרוסבי, סטילס, נאש ויאנג לאלבום זהב.

- בשנת 1985 יצא באנגליה תקליטון חדש של דייר סטרייטס, עם השיר SO FAR AWAY. השיר הזה מוצא את מנהיג הלהקה, מארק נופפלר, מקונן על אורח חיים בדרכים שמרחיק אותו מאדם אהוב. למרות שהוא היה הרבה בדרכים (השיר הזה ואלבום BROTHERS IN ARMS הוקלטו בשווייץ), השיר אינו אוטוביוגרפי. נופפלר: "זה היה על ניהול מערכת יחסים בטלפון, שזו בדיחה. אי אפשר באמת לעשות את זה לאורך זמן, כי שניכם מותשים מזה. זה היה הרעיון הבסיסי".

- בשנת 1964 נחת פול סיימון באנגליה על מנת לערוך בה סיבוב הופעות לבדו. הופעתו הראשונה הייתה במועדון בשם THE RAILWAY INN שב-BRENTWOOD. מוכרת הכרטיסים בקופה של המועדון הייתה קאת'לין צ'יטי, שהפכה להיות בת זוגו ושמה הוזכר בשירים של סיימון וגרפונקל, כמו AMERICA או KATHY'S SONG.

- בשנת 1944 נולד ג'ון קיי, סולנה של להקת STEPPENWOLF. הוא נולד בגרמניה בתקופת מלחמת העולם השניה ושמו היה פריץ קראולדאט. אביו היה חייל גרמני שנהרג בעת לחימתו ברוסיה, חודש לפני שנולד בנו שישיר בהמשך קלאסיקות כמו BORN TO BE WILD.

- בשנת 1968 הופיעו פרנק זאפה ואמהות ההמצאה בארוחת ערב עבור אנשי תעשיית המוזיקה בארה"ב, שאחראים בין השאר גם על חלוקת פרסי הגראמי. במהלך המופע אמר זאפה לקהל, "כל השנה דאגתם לייצר את החרא הזה אז עכשיו תצטרכו לילה אחד גם להקשיב לו".

- בשנת 1969 פורסם במלודי מייקר על הרולינג סטונס: "להקת הרולינג סטונס תופיע ככוכבת מובילה במועדון נחשב בלאס וגאס. חברי הלהקה קיבלו הזמנה להגיע לעונה במלון איטרנשיונל החדש. זה המלון הגדול ביותר כרגע בעיר ההימורים הזו. הסכום שהוצע ללהקה עומד על 100,000 דולרים. זה הסכום שמוצע גם לברברה סטרייסנד כשהיא באה להופיע שם. גם שמו של אלביס פרסלי עלה כאחד שיוזמן לשם. בעת הדפסת הגיליון לא הצלחנו לקבל אישור לכך מחברי הלהקה, שבינתיים עסוקים בחיפוש אחר חברת תקליטים אחרת שתשווק את אלבומיהם בארה"ב, כי החוזה שלהם מול חברת LONDON האמריקנית עומד לפוג".

- בשנת 1990 שוחרר ג'יימס בראון מהכלא באשמת החזקת סמים והתנגדות למעצר ונידון לעבודות שירות. הוא הרוויח 3.80 דולר לשעה וייעץ לצעירים בנוגע לנזקים בשימוש בסמים.

- בשנת 1967 קיבל מיק ג'אגר אגרוף לפנים מעובד שדה תעופה במהלך מריבה בין שניהם בצרפת. ג'אגר איבד את סבלנותו קודם לכן בזמן חיפוש סמים על הלהקה, דבר שגרם להם לפספס את טיסתם.

- בשנת 2010 פרסם הוותיקן מגזין רשמי ובו גם כתבה משבחת על הביטלס ובתוכה נמסר לקוראים גם כי המוסד הזה סולח לג'ון לנון על אמירתו, בשנת 1966, שהביטלס פופולריים יותר מישו.

- בשנת 1964 התחתן זמר הטוויסט צ'אבי צ'קר עם מיס עולם של שנת 1962, קת'רינה ג'והאנה לודרס ההולנדית.

- בשנת 1983 יצא תקליט הבכורה של להקת REM ששמו MURMUR.

- בשנת 1973 נערכה פרמיירה בלונדון של הסרט THAT'LL BE THE DAY, בכיכובו של רינגו סטאר.

- היום בשנת 1961 זכה ריי צ'ארלס בארבעה פרסי גראמי.

- בשנת 1966 נכנס טום ג'ונס לניתוח להוצאת שקדים. יש הטוענים שזה היה סיפור כיסוי על מנת להסתיר את העובדה שהניתוח שלו שם היה בכלל שיפוץ אף.

- בשנת 1970 יסד פול מקרטני חברה משלו בשם MCCARTNEY PRODUCTIONS LTD. ראשי התיבות של החברה הם MPL, דבר שהוביל הרבה לחשוב בטעות שזה קיצור של MCCARTNEY PAUL LINDA.

- בשנת 1982 נעצר דייויד קרוסבי כשמשטרה מצאה אותו מכין לעצמו מנת קוקאין מאחורי הקלעים בחדר ההלבשה שלו, לפני הופעה בדאלאס. הוא נמצא בחדר הלבשה במועדון לילה והואשם בהחזקת סמים ונשק לאחר שהרשויות קיבלו טיפ והגיעו למועדון עם צו חיפוש. קרוסבי ריצה מאוחר יותר זמן בכלא, באמצע שנות ה-80, לאחר שלא התייצב בבית המשפט בגין חלק מהאישומים הללו. מאוחר יותר הוא אמר שהליכה לכלא סייעה בסופו של דבר להציל את חייו, מכיוון שהיא אילצה אותו להתנקות. בראיון משנות השמונים, קרוסבי אמר: "הייתי גוסס... אם לא הייתי הולך לכלא, לא הייתי בחיים. זה היה הדבר היחיד שיכל לעצור אותי".

- בשנת 1940 נולד הרבי הנקוק, פסנתרן הג'אז החלוץ שניגן עבור לא מעט כוכבי רוק ויצר מוזיקה מדהימה במהלך הקריירה הענפה שלו.

- בשנת 2000 הגישה להקת מטאליקה תביעה נגד אתר שיתוף הקבצים, נאפסטר. במהרה תהפוך הלהקה מטרה לחיצים נזעמים בקרב מיליונים שדווקא נהנו מהאפשרות להוריד קבצי מוזיקה בחינם. בהמשך יבינו חברי מטאליקה שהסכר נפרץ ושאת הנעשה יהיה קשה עד בלתי אפשרי להשיב. הכל התחיל כשמטאליקה גילתה שהשיר שלה, I DISAPPEAR, שותף להורדה ללא אישור. שיר זה, שהיה מיועד לפסקול הסרט "משימה בלתי אפשרית 2", לא יצא רשמית, מה שגרם ללהקה לנקוט בצעדים משפטיים נגד נאפסטר בהפרת זכויות יוצרים, סחיטה ושימוש בלתי חוקי בהתקני ממשק אודיו דיגיטלי. הלהקה זיהתה גם למעלה מ-335,000 משתמשים שלכאורה שיתפו את המוזיקה שלה. מוביל התביעה היה המתופף, לארס אולריך.

- בשנת 1965 יצא בארה"ב תקליטון הבכורה של להקת הבירדס, עם קאבר לשיר של בוב דילן בשם MR TAMBOURINE MAN. זה הפך ללהיט ואבן דרך בעולם המוזיקה, כמובן.

ב-12 באפריל בשנת 1972 יצא אלבום כפול ונהדר זה של להקה חדשה ושמה MANASSAS (בהנהגתו של סטיבן סטילס). ולא תאמינו, הלהקה הזו אפילו הגיעה לזמן קצר לארצנו! איך? בואו לקרוא.

מבקרי מוזיקה רבים בתחילת שנות השבעים ראו באלבומים כפולים דבר יומרני ונפוח, אך עדיין מעטים מהם התלוננו על האלבום הזה. הגיטריסט / זמר / יוצר / מפיק סטיבן סטילס בער באותו זמן מיצירתיות מהממת ומאמביציה גדולה שהייתה מהולה באגו גדול באותה מידה. עם כל אלו הרכיב הוא הרכב חלומות עם טובי הנגנים מדרום קליפורניה.

"ידענו שאנחנו בחוד החנית של משהו," אמר סטילס. "זה לקח את מה שהאחים בוריטו המעופפים וכולם אמורים להיות, והפך את זה ליותר מנישואים בין הרוק'נ'רול של הרולינג סטונס למוזיקת קאנטרי. אם תרצו, זה הרחיב את היריעה". הלהקה הזו הגיעה בשעה מכריעה עבור סטיבן סטילס. זה היה סתיו 1971, וקרוסבי, סטילס, נאש אנד יאנג, למרות ההצלחה המסחררת שהייתה להם ביחד, כמעט ולא דיברו ביניהם. בינתיים היה כריס הילמן (לשעבר חבר בלהקת הבירדס) מבולבל עם מה שנותר מלהקתו הנוכחית, האחים בוריטו המעופפים. הוא החליט לחבור לסטילס וסיפר: "זה לא יכל היה להגיע אליי בזמן טוב יותר. נשרפתי לגמרי עם הבוריטוס. הרגשתי שמשכתי את זה עד כמה שיכולתי".

הילמן הביא איתו כמה חברים אל סטילס ולאחר כמה ימי נגינה היה ברור להם שיש פה משהו מיוחד. החבורה הרחבה הזו ידעה לנגן יחדיו רוק, בלוז, פולק וקאנטרי עם זרמים לטיניים. זה נשמע כה טוב שסטילס מיהר להזמין את אולפני CRITERIA במיאמי, שם הקליט את אלבום הסולו השני שלו (שיצא קודם לכן, בשנת 1971, ונתקבל בביקורות לא טובות לרוב), כדי להתחיל בפרויקט הבא הזה.

הוא חש בלחץ הרב מצד הציבור, העיתונות ובעיקר מנשיא חברת התקליטים אטלנטיק רקורדס, אהמט ארטגון שציפו ממנו לעשות סולחה עם דייוויד קרוסבי, גרהאם נאש וניל יאנג. "הם פשוט לא הבינו עד כמה CSNY הפך דבר בלתי נסבל עבורי", אמר סטילס. "כולם נעשו איקוניים וזה גבה מחיר. אז הרעיון של להקה שמורכבת מחבורה בעלת סאונד קולקטיבי קסם לי".

כשראה סטילס התוצאה המוזיקלית שיוצאת מהם, הבין שדרוש כאן יותר מאלבום בודד כדי להכיל את כל זה. מתופף הלהקה, דאלאס טיילור: "היו לנו כמה שירים כשנכנסנו לאולפן, אבל רובם הורכבו במקום. בגלל זה, בסופו של דבר, זה היה אלבום כפול, כי היה לנו כל כך הרבה חומר. זה היה הקסם".

ארבעת צדדיו של האלבום מכילים מוזיקה בארבעה סגנונות שונים. כל צד גם נקרא בשם שונה: THE RAVEN, THE WILDERNESS, CONSIDER ו- ROCK IS HERE TO STAY. יש במוזיקה שבאלבום תבלינים של רוק, קאנטרי, בלו גראס, פופ, רית'ם אנד בלוז ומוזיקה לטינית. מה שמדהים הוא שסטילס נשמע בטוח ונינוח בכל אחד מהסגנונות האלו. וכשמחברים את כל השירים שיש כאן ביחד- מקבלים אלבום כפול ומגובש של להקה שבטוחה בסאונד והגישה שלה.

לדעתי, אפשר לשים את האלבום הזה ליד האלבום הכפול של דרק והדומינוס (שנקרא LAYLA AND OTHER ASSORTED LOVE SONGS) ולראות שיש לא מעט דומה ביניהם, ממש כמו שני אחים מוזיקליים. כשסטילס הציג לראשונה את ההרכב הזה שלו, הוא ציין שאין כאן שותפות מלאה בין כל הנגנים אבל הוסיף שזהו סוג של שותפות בה כולם יוצאים מרוצים. כולם הבינו שמדובר בפרויקט של סטילס, כי אחרי הכל הם היו השירים שלו והוא שילם את חשבון אחזקת הלהקה. הוא התייחס ללהקה כסוג של דמוקרטיה, בה הוא הדיקטטור המיטיב.

עם נדודי שינה ועם מניע בלתי נלאה ליצור, סטילס זימן לעיתים קרובות את הנגנים בגחמתו הרגעית וללא קשר לזמן. כל שעליו היה לעשות הוא ללכת במסדרון ולפתוח את דלתות חדר השינה שלהם. טיילור: "הייתי מקבל ממנו את הטלטול בשעה שלוש או ארבע לפנות בוקר. 'יאללה דאלאס, קיבלתי את הרעיון הזה. בוא נלך להקליט'. וככה זה היה מהיום הראשון".

הילמן מעולם לא אהב לנגן מוזיקה בשעות הקטנות. "אני פשוט לא בחור שאוהב לקום מאוחר בלילה," הוא הסביר.

"באותה תקופה היה לכריס פיוז די קצר," אמר נגן כלי ההקשה, ג'ו לאלה. "הוא תפס את סטילס בצווארון ואמר 'תראה, אם אנחנו נעשה את זה, אנחנו נעשה את זה כמו בני אדם רגילים'...". סטילס הבין שאין מנוס מלהתחשב גם באחרים, ובעיקר כדי לשמור על הילמן מאושר.

סטילס אהב לעבוד במיאמי. "היו סירות וחופים ומים חמים ובחורות בבגדי ים. הצרה היחידה הייתה, שהיינו כל כך אובססיביים לעבודה שלעולם לא לקחנו זמן ליהנות מהדברים האלו".

ביל ווימאן, הבסיסט של הרולינג סטונס, ביקר בהקלטות וכה נדהם ממה ששמע, שרצה מאד להצטרף להרכב. זה לא קרה בסוף ורק בגלל שחברי הלהקה לא ביקשו ממנו להצטרף. אך ווימאן הספיק לכתוב עם סטילס את השיר הבלוזי THE LOVE GANGSTER.

בתחילה נקרא ההרכב הזה THE STEPHEN STILLS BAND, אך השם הוחלף די מהר ל-MANASSAS, שצץ כשסטילס לקח את להקתו החדשה לטיול לאורך החוף המזרחי. סטילס, חובב מלחמת אזרחים אובססיבי, דאג להביא את הקבוצה לוושינגטון הבירה והוביל אותה לתחנת הרכבת ב-MANASSAS, שם קיבלה הקונפדרציה את ניצחונה הגדול בקרב בול רון הראשון, שהיה ב-21 ביולי 1861. חברי הלהקה עמדו מתחת לשלט גדול עם שם המקום וכשפותחה התמונה, היה ברור לסטילס שזוהי העטיפה האולטימטיבית לאלבום.

עכשיו, אחרי שהושג שם ללהקה, הטיס סטילס את החברים לאחוזתו האנגלית, אותה רכש מרינגו סטאר, על מנת להתחיל לערוך חזרות לקראת מסע ההופעות, שאמור להתחיל באמסטרדם. אך עם הגיעם לאנגליה, נאלצו החברים להישאר בביתו של סטילס ללא הרבה מעש, כי מארחם / מנהיגם היה צריך להיכנס באופן פתאומי לבית החולים ולעבור ניתוח בברכו.

מזג האוויר הקר והערפילי לא נתן לשאר הנגנים הרבה חשק לעשות חזרות. הדבר עלה לסטילס הון תועפות כי הוא שילם משכורת לכל אחד מהם, כשאחד מהם (ג'ו לאלה) שהגדיל לעשות לעצמו ולשתות יין מהאוסף הפרטי של סטילס בשווי כולל של 10,000 דולר. הוא פשוט פתח ארגז עם יין מבציר 1947, מבלי להבין מה מחירו. סטילס הבין באותו רגע שיש מחיר שצריך לשלם בשביל להקה טובה.

האלבום הכפול יצא לאור וסימן את סטילס באחד מרגעי השיא המוזיקליים שלו. בעיתון CIRCUS פורסם בביקורת על המוצר הזה: "דבר מעניין על אלבומים כפולים; זה נדיר שהם יכילו מספיק רעיונות רעננים שיצדיקו את קיומם וכך גם האלבום הזה של סטילס וחבורתו. הוא היה יכול להיות אלבום בודד נהדר. אבל למה אנו מתלוננים? לפחות סטילס העיף את כלי הנשיפה שהיו באלבומו הקודם. האלבום גם בא עם דף מילים שנראה כמפת דרכים".

מיד לאחר צאת האלבום יצאה הלהקה לסיבוב הופעות, שהיו בדרך כלל באורך של כשלוש שעות. הילמן: "הכנו מופע של שעתיים שהציג את האלבום כולו. המקום להופעת הבכורה שלנו היה אולם קונצרטגבו באמסטרדם, אותו תיאטרון יפהפה שהופעתי בו עם האחים בוריטו המעופפים, כמה שנים קודם לכן. עקבנו אחרי זה עם כמה הופעות טובות מאוד באנגליה וברחבי היבשת האירופית. הלהקה הזו נשמעה כל כך טוב".

החלק הראשון של ההופעה היה רוקי עם כל הלהקה. אחרי כן נשאר סטילס לבדו על הבמה עם גיטרה אקוסטית, לאחר מכן עלו כריס הילמן ואל פרקינס לקטע בלו גראס משלהם, אחריהם עלתה כל הלהקה לבצע שירים בסגנון קאנטרי, שאחריהם בוצעו עוד כמה שירי רוק וסיום המופע נעשה עם שיר אקוסטי של כולם ביחד.

הילמן: "אחרי ההופעות האירופאיות שלנו הוזמנו לעמוד בראש פסטיבל הרוק של אוסטרליה, באי מולוואלה, במהלך סוף השבוע של חג הפסחא. עלינו על מטוס BEA למלבורן עם עצירות בביירות, תל אביב, הונג קונג, פרת' וסידני. הלהקה השנייה בפסטיבל הייתה CANNED HEAT שהגיעה מארה"ב. כולנו הגענו לשדה התעופה של סידני בערך באותו זמן מקצוות מנוגדים של כדור הארץ - אנחנו מהמערב ו- CANNED HEAT מהמזרח. כולנו עברנו את המכס ועלינו על הטיסה האחרונה שלנו למלבורן. בן רגע חמישה סוכנים הופיעו וזימנו אותנו לרדת מהמטוס. הואשמנו בהברחת סמים לארץ על ידי הסתרתם במגברים שלנו. אחרי חיפוש מלא של הכל, הם הבינו שיש להם את הלהקה הלא נכונה. הסמים היו שייכים ל- CANNED HEAT".

להקת MANASSAS הקליטה עוד אלבום אחד ב-1973, שנקרא DOWN THE ROAD. אך האלבום הזה לא היה מוצלח כמו הראשון והלהקה התפרקה מיד אחריו. הילמן: "בעסקי המוזיקה, תמיד יש את הסכנה של האלבום השני. זה קרה להרבה אמנים; לאחר שהשיגו הצלחה עם התקליט בכורה, הלחץ היה מחברת התקליטים לקבל עוד מוצר. זה יצר לעתים קרובות בעיות אם לאמן לא היה חומר חזק להקליט. כדי לנסות לענות על הביקוש, האמן היה מתאמץ לסיים את השיר באולפן, שיכול להפוך לדבר יקר מאד כשהשעון מתקתק בתעריפי הקלטה גבוהים".

לפני מספר שנים יצא דיסק נוסף של הלהקה בשם PIECES, שאיגד כמה הקלטות אולפן נדירות מהתקופה ההיא.

סטילס התבאס בזמנו כי למרות האיכות של להקתו החדשה, חברת התקליטים ציפתה ממנו כל הזמן להתאחד עם קרוסבי וסטילס. מה שמוזר מכל הסיפור הזה הוא שההרכב הזה, MANASSAS, מעולם לא התאחד מאז 1973. אפילו לא להופעה אחת.

בונוס: ג'ימי פייג', החודש (אפריל) בשנת 1976, לעיתון BEAT INSTRUMENTAL:

"בתחילת דרכנו כלד זפלין היו לנו מגברים גרועים של ריקנבקר. המגברים האלו היו משהו שהצלחתי לחלץ מהציוד שהיה ביארדבירדס לפני כן. המגברים היו נוראים, הם כל הזמן התפוצצו והשמיעו צלילי נפיחה. ג'ף בק נתן לי כמתנה את גיטרת הפנדר טלקאסטר בה ניגנתי בימים הראשונים של זפלין. זו הייתה מחווה יפה אם חושבים על זה. הרי התבקשתי להצטרף ליארדבירדס וסירבתי אבל אמרתי להם שיצלצלו לג'ף. אז הוא הגיע אליי יום אחד, דפק בדלת ואמר, 'זה שלך' וזו הייתה גיטרה ממש יפה. אבל יצאתי לסיבוב הופעות וחבר שלי צייר על הגיטרה ודפק בה משהו שהוא ניסה לסדר מיד לאחר מכן. לא הצלחתי להבין מה לא בסדר אז לקחנו אותה לחנות מסוימת בווסט אנד עם התקלות כתובות על הנייר אבל כשזה חזר אליי - זה היה גמור. מחוסל. אי אפשר באמת לנגן בגיטרה הזאת. אידיוט אחד הרס לי אותה. אז פניתי משם לגיטרת לס פול.

זה כי הלהקה הפכה להיות חזקה יותר. מערכת התופים התחילה לגדול. בונזו (ג'ון בונהאם) מדהים. הוא לא ממש מתפרץ בתופים ואם תצפו בו, בקושי תראו את זרועותיו זזות בכלל אבל יש לו כל כך הרבה כוח בפרק כף היד. בכל מקרה, הטלקאסטר המסכנה הזו התחיל ליילל עם רעשי פידבק תוך כדי הגברת עוצמת הקול. אז חשבתי שפשוט אצטרך ללכת לנגן בגיטרה של גיבסון. שתי הגיטרות כה שונות. הפנדר היא גיטרה נקייה עם מה שהייתי קורא לה סאונד זגוגית. ואילו לגיבסון יש שומן. אין לי העדפה מבין השתיים. יש דברים עם טלקאסטר שאי אפשר לעשות עם לס פול.

בימים אלו אני לא מתאמן כמו שאני צריך. ברור שאני מתאמן על דברים הרמוניים אבל לא סולואים. עכשיו כשנסעתי להודו, פגשתי את הבחור הזה והוא גרם לי להתבייש בעצמי. הוא מעולם לא פגש גיטריסט מערבי אבל הוא הבין הכל. הגיטרה שלו מתוחה כמו שצריך והוא עשה את הגישה שלו כמו שצריך. הוא היה סיטאריסט במשך שבע שנים והוא שאל אותי אם אני מתאמן ואז אמרתי, 'בערך שעה ביום'. והוא אמר, 'טוב, אני מנגן שמונה שעות ביום'. אז הנה כאן בחור שממש נאבק וכנראה שלעולם לא יזכה להישמע על ידי רבים אבל הוא השקיע בזה כל כך הרבה מעצמו. זה גרם לי לחשוב האם אני משקיע מספיק מאמץ במה שעשיתי".

בלוג מוסיקה - כל מה שרציתם לדעת על מוסיקה - ועוד קצת.

הנכם מוזמנים לשתף את הבלוג עם חבריכם.

רוצים לשמוע עוד הרצאות מעניינות על הופעות מוסיקה? זמרים ישראליים? להקות רוק? הביטלס? תקליטים? רוק מתקדם? ועוד מגוון נושאים? מוזמנים ליצור איתי קשר. בינתיים, בואו ליהנות גם מפודקאסטים מומלצים 

הרצאות מוסיקה שלי ותכני מוסיקה מיוחדים לפלטפורמות שונות - לפרטים והזמנות: 050-5616459