כשלהקת דייר סטרייטס מגיעה לישראל

תחילת מאי 1985, או ליתר דיוק ה-2 במאי 1985, היה יום בו נעשה שיעור חשוב מאד בתולדות הופעות של אמנים מחו"ל שהגיעו לפארק הירקון בתל אביב. אני מדבר על הסאונד. מדובר בלהקה בריטית שהגיעה לארצנו בשיאה והביאה לנו את המופע החי שנשמע עד אז הטוב ביותר. בלי פשרות מבחינת תדרים וציוד. חברי דייר סטרייטס לא רק היו באותו ערב המושלים בסווינג כי אם גם המושלים בסאונד. זאת למרות שבזמנו דווח גם על רחשים מעצבנים פה ושם בצליל (בעגה מוסיקלית קוראים לזה "פידבקים"). נופפלר (או בעגה מקומית - קנופלר) התנצל והקהל קיבל את דבריו באהבה.

למעשה, עוד לא הכרנו את אז התקליט החדש שלשמו יצאה דייר סטרייטס לדרכים. שמו היה BROTHERS IN ARMS והוא יצא 11 ימים לאחר ההופעה המרשימה פה. כך שלא הכרנו את קטע הפתיחה, RIDE ACROSS THE RIVER. אחריו הביאו לנו מארק נופפלר וחבריו מנה מעורבת של להיטים ידועים לצד שירים חדשים נוספים, וטרם ידועים כאמור, מהתקליט החדש. השיר המוכר היחיד היה SO FAR AWAY שיצא בארץ, בתחילת אפריל, כתקליטון (מקסי סינגל) והושמע לא מעט. הלהיט הראשון של הלהקה, SULTANS OF SWING, לא בא כהדרן אלא מוקדם יחסית בהופעה - כשיר השישי. כנראה כדי לרכך את העניינים. הטריק הצליח ובענק.

אבל רגע, בואו נלך טיפה לאחור... חברי דייר סטרייטס הגיעו למסיבת העיתונאים שנערכה עבורם באולם "הזית" במלון הילטון בתל אביב. האולם המה אנשים. לצלמי התקשורת הוקצבו חמש דקות לצלם את הלהקה. מארק נופפלר, מנהיג הלהקה, ישב במרכז כשמסביבו שאר הלהקה. הם עונים על שאלות לא פעם בהומור. הם היו במצב רוח מרומם. בסוף האירוע ניאותו חברי הלהקה לחתום על תקליטים ושאר תמונות. הם בילו בארוחה בנווה צדק. הציפייה להופעותיהם הייתה אדירה.

ההופעה הראשונה מהשתיים נערכה, ב-30 באפריל 1985, בבריכת הסולטן בירושלים. הייתה זו יריית פתיחה עולמית בסיבוב הופעות שיהיה מוצלח ביותר לדייר סטרייטס.

הנה מה שבסיסט הלהקה, ג'ון אילזלי, סיפר בספרו על המופע בירושלים: "מופע הפתיחה של סיבוב ההופעות, בספליט, בא עם הקהל הכי גס שהיה לנו אי פעם. הקהל הורכב מ-90 אחוזים מהמין הזכרי שנצרך על ידי אנרגיה אלימה. לא הייתה שום שמחה על הבמה, כשאני צופה במעריצים מתקוטטים בינם לבין עצמם ועם אנשי אבטחה. היו שם בקבוקים שעפו, אבוקות נזרקו - בתוך האולם! זה היה נהדר לעלות על המטוס למחרת ולטוס לירושלים, אזור מלחמה אמיתי אבל תענוג מוחלט בהשוואה למה שחווינו לפני כן.

מעולם לא הייתי בישראל, ראיתי רק את דיווחי החדשות על מאבק מתמשך עם הפלסטינים והערבים. היה לנו את המותרות של כמה ימים כדי לחקור את העיר לפני הקונצרט ביום האחרון של אפריל. פולה ייטס, שתינשא בקרוב לבוב גלדוף (ותמות ממנת יתר של הרואין - נ.ר), הגיעה עם צוות לצלם סרט תיעודי עלינו לתוכנית המוזיקה של ערוץ 4, THE TUBE, והם עקבו אחרינו לכל מקום שהלכנו. פולה הייתה תענוג מוחלט, כל כך חמימה וטבעית, והיא שינתה את מה שאולי היה חוויה מעייפת לקצת כיף לא מזיק.

אלוהים יודע איך צוות ההפקה הצליח לעבוד עם השלטונות, אבל יום אחד מצאנו את עצמנו יושבים על חמורים ומפלסים את דרכנו ברחובות הצרים והמרוצפים כמו ישו שנכנס לעיר הקודש. הצילומים מראים אותי נראה מגוחך לחלוטין עם הרגליים הארוכות שלי על החמור הקטנטן הזה, כשהנעליים שלי נגררות על הקרקע. יש כמה מבטים מוזרים מאוד של המקומיים עלינו.

המופע הראשון הועלה בבריכת הסולטן, כבוד נדיר ללהקה, וזה היה אחד הזכורים ביותר שעשינו אי פעם, מסיבות טובות ורעות. בריכת הסולטן היא אגן מים מתקופת המלך הורדוס, השוכן על צלע הר ציון, משקיף על העיר. זה היה מוקף בחומות אבן גבוהות מאוד, וכשהגענו והצצנו מהבמה, באה מולנו מסה אדירה ומתנפלת של אנשים. לא היה מקום לזוז. באופן מדאיג, נראה שלא היו משטרה או אנשי ביטחון, רק חצי תריסר חיילים צעירים מתחת לבמה, ליד קטע השמור לנכים בכיסאות גלגלים.

כשיצאנו אל הבמה, הייתה מהומה. הקהל רץ קדימה והכריע את אזור המשתמשים בכיסאות הגלגלים. אלה היו כמה דקות מחרידות, וזה הרגיש כאילו אנחנו עדים לאסון שהתרחש במרחק מטרים ספורים מהמקום שבו עמדנו. פול קאמינס אומר שהוא הזדקן בעשר שנים בדקות האלה; הוא היה הכי מפוחד שהיה אי פעם כי דאג למען ביטחונו של קהל. הוא התרוצץ וניסה לעזור, אבל לא היו שוטרים - או אם היו, הם אבדו בתגרה. במקביל, ראיתי מעריצים עושים סנפלינג במורד הקירות. זה היה כמו מצור מימי הביניים. הקהל דחף מאחור, לא מודע לצרות מלפנים. המשתמשים בכיסא גלגלים נראו אבודים אבל אז, באורח פלא הם יצאו מההמון, כיסאותיהם מורמות על ידי מעריצים והועברו לבמה. לא היו נפגעים חמורים בקרב, תודה לאל.

היינו די מזועזעים אבל עד מהרה מצאנו את הצעד שלנו. חודש לאחר מכן נהרגו שלושים ותשעה בני אדם ו-600 נפצעו בדריסה ומחץ באסון באצטדיון הייזל בבריסל. תעשיות הספורט והבידור עדיין לא התעוררו

לנוכח הסכנות של ניהול לקוי".

משם עוברים לפארק הירקון... הנהירה למתחם החלה כבר בשעות אחר הצהריים. אלפים גדשו את המקום וגם שמחו לרכוש מוצרים של הלהקה מהדוכנים שהוקמו בשטח. הבמה מוכנה ויש גם שני מסכי וידאו משני הצדדים שלה. זה מתחיל בשעה רבע לתשע. הרבה שירים טובים. חסר את TELEGRAPH ROAD הורד מרשימת השירים. ללהקה נמאס לנגן אותו.

אבל הלהקה מרשימה מאד. הנגנים עמוסים בציוד ובכישרון נגינה פנומנלי. המסע מסתיים עם הנעימה הנהדרת שנופפלר הלחין לפסקול הסרט LOCAL HERO.

ומכאן נעבור לתל אביב - מארק מגיע לפארק!

ג'ון אילזלי בספרו: "פנינו לעולם מסודר יותר בעיר תל אביב, שם הופענו שתי הופעות בפארק. כשהסתכלתי החוצה מהמלון שלנו, יכולתי לראות חיילים חמושים בכבדות בכל פינת רחוב. ישראל היא לא מקום להתאושש אם אתה סובל מתשישות עצבים. ההופעות חלפו בשמחה, עם זאת, והתקרית המדאיגה היחידה הגיעה אחרי ההופעה השנייה, כשיצאנו לבר ותקלנו בכמה טייסי חברת התעופה מאל על.

כל טייסי אל על שימשו כטייסי קרב בצבא ההגנה לישראל וזה היה מעניין לשמוע אותם מסבירים שאם הם יקבלו את צו הקריאה, הם ייכנסו לתוך תא הטייס שלהם תוך חצי שעה גם אחרי מי יודע כמה בירות וקוקטיילים. הסתובבנו איתם עד בערך השעה ארבע לפנות בוקר, וכפי שנפרדנו, כולנו מרוסקים משכרות, שאלנו אותם מתי הם יהיו בתפקיד הבא. מחר, הם אמרו, כשיאיישו את הטיסה בשעה 11:00 לאתונה. זו הייתה הטיסה שלנו! היינו מתוחים כשעלינו על ה-747 רק שבע שעות מאוחר יותר, אבל הטייסים היו רעננים כשהם קיבלו את פנינו. הם אפילו הזמינו אותנו לתא הטייס לנחיתה שהלכה בצורה חלקה מאוד".

כאמור, כמה ימים לאחר מכן יצא האלבום ששינה את חוקי המשחק, כשהיה הראשון שנשא בגאווה את שיטת ההקלטה DDD - כלומר, הקלטה דיגיטלית.

בלוג מוסיקה - כל מה שרציתם לדעת על מוסיקה - ועוד קצת.

הנכם מוזמנים לשתף את הבלוג עם חבריכם.

רוצים לשמוע עוד הרצאות מעניינות על הופעות מוסיקה? זמרים ישראליים? להקות לועזיות? הביטלס?תקליטים? רוק מתקדם? ועוד מגוון נושאים? מוזמנים ליצור איתי קשר. בינתיים, בואו ליהנות גם מפודקאסטים מומלצים ומבלוג המוסיקה באתר.