על תקליט ישראלי - מצב הרוח של שם טוב לוי

האמת? שם טוב לוי אכזב אותי. מאד! למה? כי כשהתקשרתי אליו לפני כמה שנים עם בקשה שיתראיין לספר שכתבתי על הרוק הישראלי - הוא מהיחידים שמיד אמרו לי לא - ולא משנה שהסברתי לו שקיבלתי את הטלפון שלו משלמה גרוניך שהתלהב ואמר, "שמי ישמח לדבר איתך". לא עזר כשהסברתי שמדובר במחקר שלי שיהיה חשוב לשימור תרבות הרוק הישראלי. שם טוב חסר הסבלנות התבצר בעמדתו ולא טרח אפילו להקשיב לי ברצינות. מאותו רגע המשכתי לאהוב את יצירתו אבל האמת? ירד לי ממנו באופן אישי. חבל.

עכשיו, אחרי שפרקתי מעליי את זה, אני ממשיך לכתוב על התקליט הנהדר ששמו "מצב רוח"; האלבום, שיצא בחברת התקליטים פולידור, לא היה רק צעד ראשון בקריירת סולו מפוארת של שם טוב (או שמי, כפי שחברים קוראים לו), אלא גם הצהרה אמנותית משמעותית של יוצר שכבר הטביע את חותמו על המוזיקה המקומית דרך עבודתו עם אמנים כמו אריק איינשטיין וחברותו בשלישיית "קצת אחרת".

התקליט התאפיין בשילוב סגנוני מתוחכם נדיר לאותה תקופה בישראל. לוי רקם בו תמהיל של רוק מתקדם, ג'אז (עם דגש על נגינת החליל הווירטואוזית שלו), רגישויות קלאסיות והלחנה ייחודית של שירה עברית. התוצאה הייתה יצירה מורכבת ועשירה בצבעים מוזיקליים. על אף שהתקליט לא זכה להצלחה מסחרית רחבה עם צאתו, הוא חשוב מאד בפסקול הישראלי.

עיתוי יציאת האלבום, בשנת 1976, ממקם אותו בתקופה מכרעת בקריירה של לוי, ממש לפני הקמת להקת "ששת" בשנת 1977. בחירתו של לוי להלחין שירה עמוקה כמו "שירי סוף הדרך" של לאה גולדברג ו"צער הלילה" של דליה רביקוביץ' מעידים על הרצינות בה לקח את העניין.

דרכו המוזיקלית של שם טוב לוי החלה בשנות ילדותו. הוא נולד ברחובות בשנת 1950 למשפחה ממוצא בולגרי וגדל על ברכי המוזיקה הקלאסית. בגיל 13 החל ללמוד נגינה בחליל צד, כלי שהפך למזוהה עמו לאורך כל הקריירה (ברור שבהמשך הייתה זו גם להקת ג'ת'רו טול שהשפיעה עליו מאד). הוא למד זאת אצל נגן הפילהרמונית סרג'יו פיידמן. בגיל 15 הוא כבר ניגן במחזמר "גברתי הנאווה". הוא למד באופן פרטי אצל המלחין גיורא שוסטר כשהיה בתיכון, ולאחר מכן למד קומפוזיציה וג'אז אצל ד"ר צבי קרן. הוא המשיך לשנתיים של לימודים באקדמיה למוזיקה בתל אביב. מפגש מקרי ויוצא דופן עם אריק איינשטיין, שהיה אז כבר כוכב ענק, שינה את מסלול הקריירה שלו. איינשטיין, שחיפש חומרים חדשים, שמע במקרה את נגינתו של לוי. בקומת הקרקע בביתו, ברחוב חובבי ציון בתל אביב, גרה חנה שהייתה בחורה שניגנה מוסיקה קלאסית בפסנתר. מדי פעם בקעו מחלון ביתה צלילים של רביעייה קלאסית שניגנה יחדיו. צלילים אלו הגיעו לאזניו של אריק שהסתקרן, הכניס ראשו לדירתה והציג את עצמו בפני הנוכחים. אחד מהם היה שם טוב. חנה הציגה את לוי ככותב שירים שכדאי להקשיב להם. אריק הזמין את שם טוב לביתו. לוי ניגש לפסנתר הלא מכוון וניגן, תוך זמזום הברות נטולות מילים, את הלחן שיהפוך ל"שיר של אחרי המלחמה". לחן זה מצא חן מאד בעיני אריק שניגש לכתוב את המילים. לוי תהה מי יכתוב את העיבוד לשיר ולהפתעתו הרבה השיב לו איינשטיין כי זה יהיה הוא עצמו. לוי נבהל מהתשובה אך איינשטיין לא הירפה ממנו עד שנאלץ להסכים. התוצאה הוקלטה לתקליט של אריק, "יסמין", שיצא בשנת 1972. זה הוביל לשיתוף פעולה פורה ומתמשך.

בשנים 1975-1974 היה לוי שותף מרכזי בשלישיית הרוק המתקדם פורצת הדרך "קצת אחרת", לצד שלמה גרוניך ושלמה יידוב. הם הופיעו ברחבי הארץ ולמזלנו גם יצא מכל זה תקליט אחד מופלא. עם פירוק הלהקה בחר לוי להקליט תקליט סולו, באולפני טריטון בתל אביב ולהקלטות גייס לוי נבחרת של נגנים מהשורה הראשונה: אוהד אינגר ניגן בגיטרה בס ברוב הקטעים, מאיר ישראל ניגן בתופים במספר קטעים, בנר יפעת ניגן גיטרה בס ב"שירי סוף הדרך" ו"צער הלילה", מאיר פניגשטיין תופף גם בשני השירים האלו. חיים רומנו היה נגן הגיטרה המוביל, יצחק קלפטר ניגן, כמו חברו המתופף בלהקת כוורת, בשני השירים שציינתי מקודם. שם טוב לוי ניגן בעצמו בפסנתר, פנדר רודס, אורגן, סינטיסייזר, קלווינט ובחליל. אלונה טוראל ניגנה בפסנתר חשמלי בקטע "מצב רוח" ואבנר קנר ניגן בפסנתר בקטע "אדג'יו". בהחלט נבחרת מרשימה.

בנוגע ל"צער הלילה", בראיון מאוחר יותר התייחס לוי להלחנת שיר זה וציין כי רביקוביץ' שאלה אותו מדוע בחר להעניק לו "ניחוח מזרחי ואתני קצת". לוי השיב שזו המוזיקה שעלתה בו מתוך השראת המילים.

את עטיפת התקליט האייקונית של האלבום עיצבה מיכל רכטר לויט (אחותו של...), ואת תצלום הפורטרט של לוי צילם ז'ראר אלון. שם טוב לא הצליח אז להגדיר למי ששאלו אותו אם המוסיקה שלו היא ג'אז, פופ או קלאסי. אבל הוא חש שהיא בהחלט מקורית. למזלו, אחרי הנפילה הקטנה עם סיום יצירת התקליט הזה (מה שקורה לאמנים רבים) הוא קיבל את ההזמנה לעבוד עם אריק איינשטיין על תקליט עם שירים לילדים כשבין לבין גם כתב מוסיקה למחזות של הלל מיטלפונקט - "הקוף", "שרגא קטן" וגם הצגה לנוער בשם "החתול במגפיים".

במשך שנים רבות היה קשה למצוא עותק מקורי של התקליט ולכן כה שמחתי כשזה יצא בשנת 1994 על גבי דיסק. אז כבר הפך התקליט לקלאסיקת קאלט שדיברו עליה. הוצאה זו כללה, כמקובל אז, קטעי בונוס. הבולט שבהם היה גרסה מחודשת לשיר "דון קישוט" בביצוע משותף של שם טוב לוי, אריק איינשטיין וארקדי דוכין. האמת? לי זה הרס את העניין, כי זה היה כמו לשים מלפפון בתוך עוגה - שניהם טעימים אך אינם קשורים זה לזה. בשנת 2008 יצאה מהדורה מחודשת נוספת של האלבום, שעברה רימסטר. גם הוצאה זו הורחבה וכללה קטעי בונוס נוספים.

בלוג מוסיקה - כל מה שרציתם לדעת על מוסיקה - ועוד קצת.

הנכם מוזמנים לשתף את הבלוג עם חבריכם.

רוצים לשמוע עוד הרצאות מעניינות על הופעות מוסיקה? זמרים ישראליים? להקות רוק? הביטלס? תקליטים? רוק מתקדם? ועוד מגוון נושאים? מוזמנים ליצור איתי קשר. בינתיים, בואו ליהנות גם מפודקאסטים מומלצים 

הרצאות מוסיקה שלי ותכני מוסיקה מיוחדים לפלטפורמות שונות - לפרטים והזמנות: 050-5616459