על תקליט ישראלי - והפעם זה תקליט הפרוג של זינגלה

אחחח... כמה דיברו על התקליט הזה מסביבי כשהייתי בצבא. מעבר למוסיקה בו דיברו גם על כמה קשה להשיג אותו וכמה ג'ובות יעלה להשיג אותו בעותק מקורי. אז בעידן טרום האינטרנט רק יכולתי לחלום לשמוע את המוסיקה הזו.

הגאולה הגיעה כשזה יצא לראשונה על גבי דיסק (באיכות לא משהו ועם סדר שירים שונה, אני חייב לציין...). אז הבנתי שהיה פה משהו מיוחד עם הלהקה הזו. אז בואו נצא לדרך בעקבות הזינגלה הזה, שיצא בשנת 1977.

זינגלה בחרה בנתיב בלתי מתפשר של רוק מתקדם כשהקליטה את רוב המוסיקה הזו בשנת 1975. התוכן נוצר לא פעם מתוך טראומת מלחמת יום הכיפורים, וחברי הלהקה תיעלו את חוויותיהם הקשות ליצירה אמנותית שהכמיהה לשלום עמדה במרכזה. על אף כישלונו המסחרי בזמן אמת, הפך התקליט לפריט אספנים מבוקש ולמוקד עניין בקרב חובבי רוק מתקדם בעולם. האמת? בצדק רב.

ראשיתה של להקת זינגלה בא בסוף שנת 1973, מיד לאחר מלחמת יום הכיפורים, עם מפגש בין ג'וני (יונתן) שטרן ודוד בכר (שאימץ מאוחר יותר את השם דוד חופש) במכללת בית ברל. שניהם, מוזיקאים לא מקצועיים באותה עת, הגו את הרעיון להקים הרכב רוק מתקדם. דוד בכר סבל מהלם קרב לאחר שהמשאית בה נסע ספגה פגיעה ישירה והוא היה הניצול היחיד. גם ג'וני שטרן נשא עמו את זיכרונות המלחמה. חזונם משך אליהם מוזיקאים מקצועיים, והלהקה התגבשה רשמית במהלך 1974. ההרכב שהקליט את האלבום PEACE כלל שורה של נגנים מוכשרים, שילוב של יוצאי להקות צבאיות ומוזיקאים נוספים: אפרים ברק ניגן בגיטרה חשמלית, אודי טמיר בגיטרה בס, עדי וייס בקלידים (פנדר רודס), דוד (דייויד) שאנן בתופים (הוא היה יוצא שלישיית מישה סגל ושכל את אחיו במלחמה), טוני בראואר הבריטי ניגן בכינור חשמלי (בימים בהם מהאווישנו אורקסטרה הייתה שם חם) ומנדולינה, ג'וני שטרן ניגן בגיטרת 12 מיתרים ודוד בכר במפוחית. רובם גם נתנו קול מגרונם. יעקב בכר, אחיו של דוד, שימש כמנהל הלהקה. לפני הקלטת PEACE ניסתה הלהקה להיכנס למצעדי הפזמונים כששני שירים שלה הגיעו לפינה לשיפוטכם בנובמבר 1974 - "מפעל הפיס" ו"הכל יהיה בסדר".

כך פורסם אז בעיתון דבר:

בנוסף לחברי הלהקה הרשמיים, היה את טכנאי הסאונד דודי רוזנטל שמילא תפקיד אינטגרלי בהקלטות, תרם נגינת סינטיסייזר, כלי הקשה ואפקטים. גם דני ווב, שהיה עוזר טכנאי באולפן לצד דודי, תרם נגינת סינטיסייזר.  

המילים באלבום, שנכתבו כולן באנגלית, מבטאות רגשות אנטי-מלחמתיים, את הכאוס והאימה של הקרבות, ואת הרצון העז לסיום האלימות ולעולם טוב יותר. הבחירה לכתוב באנגלית נבעה מהשאיפה לפרוץ לשוק הבינלאומי ולהגיע לקהל רחב ככל האפשר. עם זאת, במבט לאחור, היו מי שביקרו את איכות הטקסט האנגלי כנאיבי מדי.

למרות ש-PEACE אינו אלבום קונספט במובן הקלאסי (כלומר, אינו מספר סיפור עלילתי רציף), הנושא המאחד של שלום וכאב המלחמה נותן לו ארומה קונספטואלית שכזו. הקלטת האלבום התבצעה במהלך שנת 1975 באולפני קולינור בתל אביב. הלהקה השקיעה מאמצים רבים בתהליך, עם למעלה מ-150 שעות אולפן יקרות. לפי הדיווחים, יעקב בכר הצליח להשיג חוזה הקלטות עם חברת DECCA הבריטית, והלהקה אף השלימה את הקלטת האלבום מתוך כוונה לצאת לסיבוב הופעות באירופה. אולם, מסיבות שאינן ברורות, חברת DECCA חזרה בה מהחוזה וביטלה את התוכניות. כישלון זה היווה מכה קשה בקרב הלהקה.  

בנוסף לאכזבה מהחוזה שבוטל עם DECCA, דווח על קשיים בהפקת האלבום עצמו. הקלידן עדי וייס ציין כי לקראת סוף התהליך, ההקלטה הגולמית יצאה משליטת הלהקה ועבודת העריכה והמיקס הועברה לאיש מקצוע חיצוני שלא הכיר את הפרויקט לעומק, מה שגרם לבלגאן בהפקה המקורית. המיקס הזה הפך לאחת מנקודות התורפה המרכזיות של האלבום. מהדורת הדיסק משנת 1993 אף טענה כי היא מציגה את סדר הקטעים "הנכון" לראשונה, מה שמרמז כנראה על בעיה בסדר השירים בתקליט המקורי...

ביוני 1977 ניסה יואב קוטנר להכניס שיר של זינגלה למצעד הפזמונים הלועזי של גלי צה"ל. זה לא עבר את הפינה לשיפוטכם... הנה מה שמצאתי עם זה בלהיטון:

אז האלבום יצא לאור לבסוף רק בישראל, עם עטיפה נפתחת, בשנת 1977, תחת חברת תקליטים בשם קריפטון (KRYPTON), שהייתה ככל הנראה חברת בת או קשורה לחברת "התקליט חיפה". ההוצאה הייתה מצומצמת ומוגבלת בהיקפה. בעיתון להיטון נכתב בזמן אמת בביקורת על התקליט: "מעניין לאלה עולמות רחוקים מסוגלים להפליג בחורים, הנושאים שמות צבריים כמו אהוד טמיר, דוד שאנן או אפרים ברק, מבלי להרחיק נדוד מהארץ. המוסיקה החשמלית של להקת זינגלה מוזרה לא פחות משם הלהקה והציורים המבעיתים, המופיעים על עטיפתה, פרי מכחולו של צבי גרא. התקליט, שהפקתו נעשתה בהשראתו של אייבי נתן, אינו מומלץ להאזנה בשעת ערב מאוחרת. המוסיקה רועשת מדי, ולא כדאי להביט בשעה כזאת על העטיפה שבה הם עטופים, אם רוצים להימנע מחלומות בלהה". בקיצור, הביקורת הזו לא הפיחה התלהבות בקרב הציבור לרוץ ולקנות את זה. בנוגע לעטיפה, ציורו של גרא שיקף היטב את הקונספט - עם היפי היישר מהווייב של וודסטוק שנראה שבור לחלוטין.

מאז, יצא PEACE בכמה מהדורות שונות ונקודה כואבת ומתמשכת הקשורה לזה היא הטענה כי חברי הלהקה המקוריים מעולם לא קיבלו תמלוגים ממכירות האלבום, לא מההוצאה המקורית ולא מההוצאות המחודשות. נטען כי סוחרי תקליטים ואספנים הרוויחו מהאלבום יותר מאשר המוזיקאים שיצרו אותו.

טוני בראוואר המשיך אחרי זינגלה הלאה במסלול מוסיקלי. הוא ניסה להיכנס ללהקת תמוז (יהודה עדר הביא אותו לשם) אך זה לא הצליח והוא מצא את מקומו האפקטיבי בלהקת ברוש, כשזו החלה ללוות את אריאל זילבר. אפרים ברק הפך לסולן של להקת רוק מתקדם אחרת, שהושפעה מ-א-ד מלהקת יס ונקראה אטמוספרה. עדי וייס הפך למוסיקאי מקצועי בהפקות אבל סיפורה של הלהקה לאחר PEACE הוא טראגי במידה רבה. דוד בכר (חופש), שהתמודד עם הלם קרב קשה, התמכר לסמים ולאלכוהול ולבסוף שם קץ לחייו בשנת 1993. ג'וני שטרן חזר בתשובה והתרחק מעולם המוסיקה החילוני.

בלוג מוסיקה - כל מה שרציתם לדעת על מוסיקה - ועוד קצת.

הנכם מוזמנים לשתף את הבלוג עם חבריכם.

רוצים לשמוע עוד הרצאות מעניינות על הופעות מוסיקה? זמרים ישראליים? להקות רוק? הביטלס? תקליטים? רוק מתקדם? ועוד מגוון נושאים? מוזמנים ליצור איתי קשר. בינתיים, בואו ליהנות גם מפודקאסטים מומלצים 

הרצאות מוסיקה שלי ותכני מוסיקה מיוחדים לפלטפורמות שונות - לפרטים והזמנות: 050-5616459