מי הוא זמר הרוק המגוון ביותר מבחינה מוזיקלית? בואו לקרוא...

עולם הרוק יצר אינספור זמרים אגדיים, אבל מעטים באמת יכולים להיקרא "מגוונים מוזיקלית". בעוד שזמרים רבים מצטיינים בנישה שלהם, רק מעטים הוכיחו את היכולת שלהם באמת לעבור ללא מאמץ בין סגנונות, טכניקות וז'אנרים תוך שמירה על זהות אישית ברורה ועוצמתית.

מה הופך סולן למגוון מוזיקלית. מספר היבטים מרכזיים תורמים לכושר הסתגלות של זמר לסגנונות שונים מאד זה מזה - טווח קולי: יכולתו של זמר לשיר צלילים גבוהים ונמוכים כאחד על פני אוקטבות מרובות. כמו כן, להכיר ולבצע ז'אנרים שונים בצורה משכנעת - רוק, אופרה, פופ, בלוז, מטאל, גוספל, קאנטרי ועוד. כמו כן, היכולת להעביר מצבי רוח שונים בקולו, מתוקפנות רוקית ועד אינטימיות עדינה.

אז לאחר שבחנתי מתמודדים רבים וידועים - שם אחד צץ באופן עקבי כסולן הרוק הוורסטילי ביותר בכל הזמנים: גבירותיי ורבותיי - פרדי מרקיורי, סולן להקת קווין.

פרדי מרקיורי היה בעל טווח ווקאלי שהשתרע על פני כארבע אוקטבות - הישג נדיר להפליא במוזיקת ​ה​רוק. בניגוד לזמרים רבים שמתמחים בטווח מסוים, מרקיורי יכול היה לעבור בצורה חלקה בין גבהים, ולהעניק לביצועיו טווח דינמי שאין שני לו. קחו, לדוגמה, את "רפסודיה בוהמית". רק עם השיר הזה מרקיורי לוקח את כל הקופה. אבל לא אעצור פה...

פרדי מרקיורי ידע להפתיע מאד מבחינה ווקאלית. קחו, למשל, את השיר THE MILLIONAIRE WALTZ (מהתקליט "יום במירוצים", משנת 1976). מדובר בשיר מורכב מאד בו הוא רץ, באופן משכנע מאד, מסגנון לסגנון. יש פה רוק? יש!!! יש תיאטרליות של נשפי מיליונרים? יש!!! יש פה אופרה? בהחלט יש!!! יש פה חיקוי מוצלח ומפתיע את מרלו דיטריך? יש ובענק!

ומה עם SOMEBODY TO LOVE בו פרדי מביא את הגוספל לעולם הרוק? או MUSTAPHA בו הוא שר כמואזין הרוק הכי מדליק שיש? או YOU TAKE MY BREATH AWAY שבאמת עוצר נשימה בהגשתו. או I WANT TO BREAK FREE הפופי לצד HAMMER TO FALL הרוקי? ומה עם THE SHOW MUST GO ON בו הוא נתן את הופעת חייו האחרונה? או BRIGHTON ROCK בו הוא נע ונד בין הגבהים השונים של מיתרי קולו? ושיתוף הפעולה האמיץ שלו עם זמרת האופרה הספרדייה מונסראט קאבאייה, שהוכיח שהוא יכול להחזיק את עצמו בעולם המוזיקה הקלאסית? משהו שמעטים הם זמרי רוק שניסו, שלא לדבר על הצליחו. ומה עם MY MELANCHOLY BLUES בו הוא שר כזמר טרקלין, ומציגה צד נוסף שלא דומה לשום דבר בקטלוג הכבד יותר של קווין? או היותו זמר פ'אנק מוצלח ב-ANOTHER ONE BITES THE DUST? או זמר רוק כבד ב-DEATH ON TWO LEGS? או זמר תיאטרלי בסגנון וודביל ב-LAZING ON A SUNDAY AFTERNOON? שלא לדבר על זמר הבלדות האולטימטיבי בגרסה המוקלטת של LOVE OF MY LIFE. וזה רק קומץ של דוגמאות מהקטלוג העשיר ווקאלית שלו.

בעוד מרקיורי עומד שם בפסגה, גם זמרים אחרים הפגינו שירה יוצאת דופן. דייויד בואי המציא את עצמו מחדש כמעט בכל אלבום, ועבר מגלאם רוק לפ'אנק, לניסויים אלקטרוניים ואפילו רוק תעשייתי. עם זאת, בעוד שבואי היה אמן בהמצאה מחדש סגנונית, הטכניקה הווקאלית שלו הייתה מאופקת יותר בהשוואה לטווח העוצמתי והיכולות האופראיות של מרקיורי.

גם פול מקרטני הוא זיקית מוזיקלית, המסוגלת להחליף בין בלדות ענוגות. רוק מכסח (הלטר סקלטר, למשל), וקסם בסגנון וודביל (WHEN I'M SIXTY FOUR). עם זאת, המנעד הסגנוני שלו מושרש יותר במוזיקה הפופולרית, בעוד מרקיורי העז ללכת עד הסוף בכל תחום מוזיקלי בו בחר. בנוסף, הופעת הלייב אייד של קווין בשנת 1985 מצוטטת לעתים קרובות כאחת ההופעות החיות הגדולות ביותר בתולדות הרוק, עם קולו של מרקיורי בשיאו הבימתי המוחלט, כשהוא שולט ללא מאמץ על אצטדיון עם 72,000 איש וללא איש שמנגן לצדו. היכולת שלו לספק עוצמה ודיוק בסביבה חיה הוכיחה שהגיוון שלו לא היה רק ​​טריקים אולפניים - זה היה חלק מהותי מהאמנות שלו.

אבל רגע... יש שיטענו שדווקא מייק פאטון, הזמר של להקת FAITH NO MORE, יותר מגוון ממרקיורי. אם כך... אם "רב-תכליתי" פירושו מגוון של טכניקות וז'אנרים, מייק פאטון מנצח - הוא עשה פרויקטים ניסיוניים אוונגרדיים רבים. אם "רב-תכליתי" פירושו שליטה בספקטרום רחב אך נגיש, פרדי מרקיורי מנצח - הוא היה אמן של מלודיה, ראווה והגשה רגשית.

בלוג מוסיקה - כל מה שרציתם לדעת על מוסיקה - ועוד קצת.

הנכם מוזמנים לשתף את הבלוג עם חבריכם.

רוצים לשמוע עוד הרצאות מעניינות על הופעות מוסיקה? זמרים ישראליים? להקות רוק? הביטלס? תקליטים? רוק מתקדם? ועוד מגוון נושאים? מוזמנים ליצור איתי קשר. בינתיים, בואו ליהנות גם מפודקאסטים מומלצים 

הרצאות מוסיקה שלי ותכני מוסיקה מיוחדים לפלטפורמות שונות - לפרטים והזמנות: 050-5616459