הרבה חושבים שקית׳ אמרסון היה הראשון להביא את אורגן ההאמונד לעולם הרוק המתקדם הבריטי. אך בחשיבתם הזו הם טועים, כי לפניו היה אורגניסט מוכשר, מהפכן אך צנוע מאד בשם בילי ריצ׳י, שהנהיג ב-1966 להקת טריו ושמה 1-2-3.
ריצ׳י, שהקים מאוחר יותר את להקת CLOUDS, שהוציאה שני תקליטים נפלאים שלא זכו להצלחה - ראה כיצד רעיונותיו אומצו על ידי אחרים, זכו להצלחה והותירו אותו מאחור.
הוא עיבד את השיר "אמריקה", שכתב פול סיימון, עוד הרבה לפני שלהקת יס נגעה בו (כשאין ספק שהיא לקחה אלמנטים ממה שבילי ריצ'י עשה). ריצ׳י לקח את השיר מהקלטת דמו שסיימון הקליט בשנת 1965, כששהה באנגליה. ההקלטה של סיימון וגרפונקל לשיר זה יצאה רק בשנת 1968, בעוד שגירסתו של ריצ׳י, רוויית ההאמונד, כבר פיארה את הבמות הקטנות שבמועדוני לונדון.
להקת 1-2-3 הייתה במרכז העניינים של לונדון. בריאן אפשטיין, המנהל של הביטלס, קלט את הפוטנציאל והחל לבדוק אפשרות לנהל את השלישיה הזו. קית׳ אמרסון, שהיה אז אורגניסט שטיפל באורגן שלו באופן קפדני, הלך באדיקות להופעות של בילי ריצ׳י ולהקתו. שם הוא ראה את ריצ׳י משתולל עם ההאמונד והחל לעשות כמותו. ריצ׳י גם אהב לנגן בהופעותיו מוטיבים של יצירות קלאסיות. אמרסון הקשיב ואימץ את הרעיון. וכן, להקת 1-2-3 ביצעה בהופעותיה את הקטע NUT ROCKER, שנים לפני שאמרסון הקים שלישייה עם גרג לייק וקארל פאלמר והחל לבצע גם הוא את הקטע הזה.
בילי ריצ׳י סיפר: "כשקיבלתי לידיי את אורגן ההאמונד, שהיה מדגם M102, שמתי לב שאם מטיחים אותו ברצפה, נוצר צליל של רעם, בגלל אפקט ה׳ספרינג ריוורב, שהיה למעשה קפיץ. נהגתי לעשות זאת בסוף הקטעים בהופעותינו. לא ייחסתי לזה חשיבות כה גדולה ולכן קית׳ אמרסון עקף אותי בתודעת העניין כשהחצין את זה".
להקת 1-2-3, שכללה גם את הבסיסט איאן אליס והמתופף הארי יוז, סומנה כהבטחה גדולה שתצליח. ג׳ימי הנדריקס אהב אותה מאד והגיע להופעותיה בשנת 1967. הלהקה והנדריקס ושלישייתו אף הופיעו על אותה במה פה ושם. ריצ׳י: "כשהופענו עם הנדריקס בתיאטרון סאוויל (שהיה בבעלותו של בריאן אפשטיין), הגיע איתנו בחור צעיר ושמו דייויד בואי. הוא נהג לשתות איתי בפאבים. אנחנו אפילו עשינו אז עיבוד לשיר שלו בשם I DIG EVERYTHING". כשעיתון ׳רקורד מירור׳ פרסם ביקורת לא נלהבת על אחת מהופעות הלהקה, היה זה בואי שטרח לשלוח למערכת העיתון מכתב תגובה נזעם.
ריצ׳י: "כשהגענו להופיע לצד הנדריקס בתיאטרון סאוויל, הגיע בואי איתנו. הוא רצה מאד להיכנס להופעה, אז עשינו כאילו הוא הסבל שלנו. הוא אף סחב את הגיטרה של הנדריקס והלך מאחוריו כאילו הוא הסבל הפרטי שלו. סוג כזה של התחזות כסבל קבוע היה שיגרתי אז, כדי להיכנס להופעות. כיום זה נשמע אירוני שבואי סחב להנדריקס את הציוד, אך אז זה היה דבר רגיל. גם איאן אנדרסון, שיקים בהמשך את ג׳טרו טול, נהג לעשות כך איתנו כדי להיכנס להופעה".
בריאן אפשטיין לא זכה לנהל את הלהקה שרצה להחתים, כי הוא מת לפני שהצליח לעשות עימה דבר משמעותי. הניהול הועבר לשותפו של אפשטיין, רוברט סטיגווד, שניהל אז את להקות ׳קרים׳ והבי ג׳יז. אבל סטיגווד לא התעניין בלהקה והיא נזרקה הצידה.
להקת 1-2-3 לא הספיקה להקליט אלבום ונשארו רק הקלטות מפוזרות (שחלקן נמצא ביו טיוב). מנהל חדש, בדמות טרי אליס (שניהל גם את ג׳טרו טול) לקח את הלהקה וציווה לשנות את שמה ל- CLOUDS. וכך, כשאמרסון כבר הפך לאורגניסט-כוכב, נאלץ ריצ׳י להתחיל מההתחלה ולראות כיצד הרכבת כבר יצאה מזמן מהתחנה ושאת הנעשה אין להשיב.
הבסיסט, ברוס תומאס שבהמשך יעבוד עם אלביס קוסטלו, היה בסצנת הסיקסטיז הבריטית וסיפר: "זה לא היה שכיח אז שלהקה לא ידועה תתבקש להופיע כלהקה מובילה במועדון מארקי בלונדון. אבל המנהל של המועדון, ג'ון ג'י, האמין שלהקת 1-2-3 היא הלהקה הטובה ביותר שראה אי פעם. לעתים קרובות ג'ון ג'י נאלץ לעלות לבמה ולהפריע כדי להרגיע את הקהל ולהגיד להם שאם הם רוצים מוזיקת רית'ם אנד בלוז משעממת, הם צריכים ללכת למועדון 100, ממש במעלה הדרך.
מה שהקהל חסר המנוח והאלים מדי פעם היה עד לו היה טריו וירטואוזי ששחרר צורה מוזיקלית חדשה מול עיניהם - צורת מוזיקה שהכילה את כל המרכיבים שיזהו מאוחר יותר כרוק המתקדם. מוזיקאים אחרים צפו בלהקה הזו שהקדימה את זמנה והבינו. רבים מהמוזיקאים האלו, כמו דיוויד בואי (שהכריז על בילי ריצ'י כגאון), קית' אמרסון וריק ווייקמן יהיו בקרוב מפורסמים ומצליחים. כאשר 1-2-3 ירדה מהפסים בגלל העיתוי האומלל ומותו הבלתי צפוי של המנהל שלה, בריאן אפשטיין (כן, בריאן אפשטיין הזה), הלהקה דשדשה. בסופו של דבר סוכנות אחרת לקחה על עצמה את הלהקה ושינתה את שמה ל-CLOUDS. אבל המעתיקים כבר החלו להצליח".
הרצאות המוסיקה שלי ותכני מוסיקה מיוחדים לפלטפורמות שונות - לפרטים והזמנות: 050-5616459
