להקת קיס - להקה טובה? או סתם שיווק מעולה

מעט להקות בתולדות הרוק היו כמו להקת קיס. מאז הקמתה בתחילת שנות ה-70, הלהקה קיטבה מעריצים ומבקרים כאחד. חלקם שיבחו אותה כאחת מלהקות הרוק האייקוניות ביותר בכל הזמנים, בעוד שאחרים ביטלו אותה כגימיק ארוז בחוכמה עם מעט חומר מוזיקלי. נותרה השאלה: האם קיס הייתה באמת להקה טובה, או שהייתה רק תוצאה של שיווק גאוני?

כדי להעריך בצורה הוגנת את קיס, צריך קודם כל לבחון את התרומות המוזיקליות שלה. היא צצה במהלך שנות ה-70 המוקדמות, תקופה שבה זרמים כהארד רוק וגלאם רוק תפסו תאוצה. הסאונד שלה הושפע מאוד מלהקות כמו הרולינג סטונס, הביטלס לצד לד זפלין והמי. המוזיקה שלה נבנתה סביב ריפי גיטרה פשוטים אך יעילים בזכות אייס פרלי, הגיטריסט הראשי המקורי של הלהקה, שהיה נגן מוכשר ומלודי שהביא סולואים אפקטיביים. ג'ין סימונס ופול סטנלי, הכוחות המניעים של הלהקה, הבינו כיצד ליצור שירים שהדהדו את הקהל שלהם.

אז נכון, קיס אולי לא הייתה באותה רמת נגינה טכנית כמו להקות רבות אחרות, אבל הייתה לה היכולת הבלתי ניתנת להכחשה ליצור המנוני רוק מדבקים.

מבקרים, לעומת זאת, ביטלו לעתים קרובות את קיס כפשטנית או נוסחתית. ההסתמכות שלה על אקורדים כוחניים ומבני שירים צפויים הובילה כמה מהם לטעון שהמוזיקה שלה חסרת עומק.

לא משנה היכן עומד הכושר המוזיקלי של קיס, אי אפשר להתעלם מכך שהיא חוללה מהפכה בשיווק הרוק. ג'ין סימונס, במיוחד, אמר לא פעם שקיס היא ביזנס באותה מידה שהיא הייתה להקה. המרכיב הבולט ביותר של קיס היה התדמית שלה. בעידן שבו אמנים כמו דיוויד בואי ואליס קופר השתמשו בתיאטרליות, קיס לקחה את זה לרמה אחרת. החברים אימצו פרסונות ייחודיות: הזמר-גיטריסט פול סטנלי בתור "ילד הכוכבים", הבסיסט ג'ין סימונס בתור "השד", הגיטריסט המוביל אייס פרלי בתור "איש החלל" והמתופף פיטר כריס בתור "איש החתול". זה נראה כתיאטרון קאבוקי בעולם הרוק. האלמנט החזותי הזה אפשר לקיס להתבלט בסצנת רוק צפופה. ההופעות החיות שלה היו יותר מסתם קונצרטים; הם כללו פירוטכניקה, יריקות דם מזוייף, נשימות אש ותפאורות במה משוכללות.

אולי אף להקה בהיסטוריה לא הרוויחה ממרצ'נדייז כמו קיס. בסוף שנות ה-70, הלוגו והתמונות שלה הודבקו על כל דבר, החל מחולצות טריקו וקופסאות אוכל ועד למכונות פינבול וחוברות קומיקס. ללהקה אפילו הייתה עסקה ידועה לשמצה עם מארוול קומיקס, שהפיקה גיליון שבו דם החברים התערבב עם הדיו. בעוד שהמיתוג האגרסיבי הזה נתפס בעיני כמה כצעד מוגזם או אפילו כצעד של התמסחרות, הוא הוכיח את ההבנה של קיס כיצד לבנות בסיס מעריצים מסור מעבר למכירת אלבומים בלבד. הקהל האדוק שלהם, שנקרא "קיס ארמי", הפך לאחת מקבוצות המעריצים הנאמנות ביותר בתולדות הרוק, וחיזק עוד יותר את כוח המותג.

אחד הטיעונים המרכזיים בעד היותה של קיס יותר מסתם גימיק שיווקי הוא אורך החיים שלה. הלהקה שרדה שינויים רבים בהרכב, שינוי מגמות מוזיקליות, ואפילו תקופות של חוסר פופולריות (כגון סוף שנות ה-80 ותחילת שנות ה-90). אם הם היו אך ורק תוצר של שיווק, סביר להניח שהם היו נמוגים כמו פעולות גימיקיות רבות אחרות של שנות ה-70. במקום זאת, הם התפתחו, אימצו צלילים וסגנונות שונים והתקדמו. יתר על כן, קיס השפיעה על אינספור מוזיקאים. ממטאליקה ופאנטרה ועד רוקרים תיאטרליים יותר כמו מוטלי קרו וסליפנוט.

אז, האם קיס הייתה להקה מצוינת או סתם שיווק מעולה? התשובה היא כנראה גם וגם. החברים אולי לא היו המוזיקאים הכי מיומנים מבחינה טכנית, וגם לא המציאו מחדש את ז'אנר הרוק. עם זאת, הם יצרו שילוב עוצמתי של שירי רוק קליטים, ביצועים עתירי אנרגיה ומיתוג מבריק. קיס הבינה שרוק'נ'רול לא עוסק רק בסאונד אלא בשואו מרהיב, זהות וחיבור עם מעריצים. בעוד שמבקרים עשויים להמשיך להתווכח על היתרונות האמנותיים שלה, אין להכחיש את השפעתה על תעשיית המוזיקה. בין אם אוהבים או מתעבים אותה, קיס הרוויחה את מקומה בתולדות הרוק באמצעות שילוב של מוזיקה סולידית ושיווק מהפכני.

ואם תשאלו אותי אם אני אוהב או מתעב את הלהקה הזו? התשובה שלי היא שהיא דווקא גורמת לי להיות אדיש כלפיה. זו כנראה התגובה הכי פחות טובה כלפי אקט אמנותי כלשהו.

בלוג מוסיקה - כל מה שרציתם לדעת על מוסיקה - ועוד קצת.

הנכם מוזמנים לשתף את הבלוג עם חבריכם.

רוצים לשמוע עוד הרצאות מעניינות על הופעות מוסיקה? זמרים ישראליים? להקות רוק? הביטלס? תקליטים? רוק מתקדם? ועוד מגוון נושאים? מוזמנים ליצור איתי קשר. בינתיים, בואו ליהנות גם מפודקאסטים מומלצים 

הרצאות מוסיקה שלי ותכני מוסיקה מיוחדים לפלטפורמות שונות - לפרטים והזמנות: 050-5616459