זרקור על להקת פיירפילד פארלור הבריטית

הלהקה הבריטית הזו הייתה ידועה עד אז בשם "קליידוסקופ", שהוציאה שני אלבומים בחברת התקליטים FONTANA, שניהם תקליטים פסיכדליים קלאסיים נפלאים מסוף שנות ה-60. למרות שהם זכו לביקורות טובות בעיתונות המוזיקה הבריטית, התקליטים לא הצליחו להגיע למצעדי המכירות וחברת התקליטים הפכה חסרת סבלנות. אז הלהקה החתימה מנהל חדש עבורה, עזבה את חברת פיליפס (חברת האם של FONTANA) והתחילה מחדש עם כיוון מוזיקלי אחר. הסולן פיטר דלטרי דיבר על המהלך הזה: "קפצנו על ההזדמנות לנסות משהו חדש, אדי פומר הגיטריסט ואני כתבנו פה בסגנון שונה ממה שעשינו".

הלהקה שינתה את שמה ל-FAIRFIELD PARLOUR, התנערה מהצלילים הפסיכדליים שבהם הצטיינה ואימצה את האסתטיקה של פולק-פרוגרסיבי, שהלך חזק באנגליה באותה תקופה. דלטרי נזכר: "רצינו להרחיב את הסאונד שלנו עם כלי נגינה נוספים. אז דן ברידג'מן המתופף קנה קסילופון אתני מעץ.

כלי חשוב נוסף שהלהקה אימצה היה המלוטרון, ששכן באולפן בו הקליטה את התקליט שלה, FROM HOME TO HOME. דלטרי: "זו הייתה סדרה בלתי נשכחת של מפגשי הקלטה, שהגיעה לשיאה במפגש לעריכת מיקס במשך כל הלילה באולפני אולימפיק. היינו מוצפים בסאונד העשיר והמומים מהגודל של ההפקה האפלה". עבור הלהקה זה היה אחד משיאי קריירת ההקלטות שלהם: "במפגש המיקס האחרון באולפני אולימפיק הושמע לנו מיקס של 'אמילי הביאה קונפטי' שכמעט השאיר אותנו בדמעות, משוכנעים שהפקנו את היצירה המוזיקלית הגדולה ביותר שהוקלטה אי פעם".

בתפנית אירונית של האירועים, הלהקה חתמה מחדש עם חברת פיליפס, הפעם עבור תת-לייבל אחר, שהוקם לאחרונה אז, שהיה הרבה יותר סימפטי לסוג המוזיקה שהחברים יוצרים. חברת VERTIGO לא בזבזה זמן ומיהרה להוציא תקליטון ששמו BORDEAUX ROSE, באפריל 1970. עיתון המוסיקה הבריטי NME העניק לו ביקורת משובחת: "הנה להקת מחתרת בריטית שכבר עשתה רושם עמוק במעגל הקולג'ים. יש פה מיזוג מסקרן של חשיבה מתקדמת והקסם מהעולם הישן - עם חליל, מיתרים וגיטרה אקוסטית קלה". השיר הושמע טוב יחסית ברדיו, תחזיות גדולות נוצרו עבורו אבל הלהקה לא נועדה להגיע להצלחת מצעדים או מכירות. מאזיני רדיו נלהבים שחיפשו את התקליטון בחנויות התבאסו כשלא מצאו מוצר זה לקנות. ההפצה של פיליפס לא הצליחה לספק את הסחורה הדרושה, ועם זמן קריטי שאבד כדי לנצל שיר לוהט, השיר לא הגיע לפוטנציאל שלו.

הלהקה זכתה להזדמנות תהילה נוספת באוגוסט 1970, באירוע המוזיקלי הראשי של אותה שנה בבריטניה: פסטיבל האי ווייט. ממש לקראת הפסטיבל, ב-14 באוגוסט 1970, הוציאה הלהקה את האלבום FROM HOME TO HOME ועיתון המוסיקה, מלודי מייקר, תיאר את זה כ"אלבום עדין, לירי, שמח-עצוב ואנגלי מאוד עם הרמוניות משובחות שמרחפות מעל נגינה סולידית ולא מבריקה על קלידים, גיטרות אקוסטיות, חליל ונגיעות מדי פעם של מלוטרון - לפעמים יש תחושה מוקדמת של פיירפורט קונבנשן - אולי בגלל שהזמר פיטר דלטרי נשמע מעט דומה לאיאן מאת'יוס".

אז FAIRFIELD PARLOUR נבחרה לא רק לפתוח את היום השלישי של הפסטיבל היוקרתי, אלא גם לכתוב ולבצע את שיר הנושא שלו. נקבע הסכם שהשיר יושמע לפחות פעם אחת בין כל הופעה והופעה במהלך סוף השבוע. עם ההסכם הזה נחזו דברים גדולים לתקליטון. פיטר דלטרי ואדי פומר כתבו את השיר LET THE WORLD WASH IN כשהפעם חברת התקליטים סיפקה את הסחורה והדפיסה אלפי עותקים. אבל ההצלחה חמקה מהלהקה פעם נוספת. מסיבה לא ברורה, אנשי השיווק של פיליפס החליטו להוציא את התקליטון תחת השם של להקה פיקטיבית בשם I LUV WIGHT והבטיחו לחשוף את זהותה האמיתית של הלהקה רק בפסטיבל. כשחברי הלהקה הגיעו לפסטיבל, הם גילו שאחד המפיקים, ריקי פאר, ששימש גם כמנחה לאירוע, השמיע את השיר פעם אחת בלבד וזרק את התקליטון אל הקהל בתחושת בגועל, כדי שלא יושמע שוב.

דלטרי: "אני מחשיב את השיר כאחד הטובים ביותר שאד ואני כתבנו אי פעם, שיר שעמד, לעניות דעתי, את המבחן של לנון בסגנון ACROSS THE UNIVERSE".

ובכן, התקליט לא הצליח אז אבל הלהקה לא ויתרה ובשנת 1971 יצרה אלבום קונספט כפול בשם WHITE FACED LADY (עם עזרה של איש המודי בלוז, מייק פינדר) ואחר כך התפרקה.

בלוג מוסיקה - כל מה שרציתם לדעת על מוסיקה - ועוד קצת.

הנכם מוזמנים לשתף את הבלוג עם חבריכם.

רוצים לשמוע עוד הרצאות מעניינות על הופעות מוסיקה? זמרים ישראליים? להקות רוק? הביטלס? תקליטים? רוק מתקדם? ועוד מגוון נושאים? מוזמנים ליצור איתי קשר. בינתיים, בואו ליהנות גם מפודקאסטים מומלצים 

הרצאות מוסיקה שלי ותכני מוסיקה מיוחדים לפלטפורמות שונות - לפרטים והזמנות: 050-5616459