פינת "המלצת ספר רוק מחדר העבודה שלי" - והפעם זה הספר האוטוביוגרפי של המתופף ביל ברופורד.
ספר הזיכרונות הזה של ברופורד (אחד המתופפים הכי אהובים עליי) מציע מבט מפורט ומלא תובנות לחייו ומספק שילוב ייחודי של היסטוריה מוסיקלית, הרהורים אישיים והגיגים פילוסופיים. כתיבתו של ברופורד שנונה ומושכת, מה שהופך את הספר הזה להרבה יותר מסתם עוד ספר של רוקר שרק בא לו לכתוב. זו צלילה עמוקה לתוך מוחו של מוסיקאי שנון המטיל ספק בכל פעם במלאכתו, בתעשיית המוסיקה ובמקום שלו בתוכה.
ביל ברופורד התפרסם לראשונה כמתופף המקורי של להקת יס, להקה שהפכה לאחד מהאורות המובילים של הרוק המתקדם בתחילת שנות ה-70. התיפוף המורכב, המושפע מהג'אז, הבדיל אותו ממתופפי רוק אחרים של התקופה, ותרם לסאונד הייחודי של הלהקה. נפשו לא תרה אחר הצלחה כספית ובשנת 1972 הוא המם את חברי יס כשנטש אותם, לקראת הצלחה פנומנלית, לטובת קינג קרימזון, שם חקר עוד יותר את גבולותיו המוסיקליים.
במהלך השנים, ברופורד ניגן עם מגוון להקות ומוסיקאים, מג'נסיס ודרך UK ועד הרכב הג'אז שלו, EARTHWORKS. הקריירה שלו משתרעת על פני ז'אנרים ועשרות שנים, והוא תמיד נודע כמוסיקאי שחיפש יותר מסתם תהילה או הצלחה כלכלית - הוא היה מעוניין לפרוץ את גבולות המוסיקה עצמה.
בספר זה, אותו קניתי מיד כשיצא, ברופורד מהרהר על קריירה שמתריסה נגד הנרטיב הטיפוסי של כוכבי רוק. במקום סיפורים על הוללות ופינוקים, הוא מתעמק באתגרים הפילוסופיים והאישיים של להיות מוסיקאי מקצועי בעולם שלעתים קרובות מעדיף הצלחה מסחרית על פני חדשנות אמנותית. ברופורד מספר פה בכנות על התסכולים של להיות בלהקות, להתמודד עם אגו ולנווט את המציאות המתישה לפעמים של חיי סיבובי ההופעות.
הוא דן בחייו המוקדמים, באימונים שלו, וכיצד הסקרנות הטבעית שלו הביאה אותו לפרוץ את הגבולות של מה שמתופף יכול לעשות במוסיקת רוק. אבל לב הספר טמון בהרהורים שלו על מהות המוסיקה עצמה ועל תהליך היצירה. הוא כותב בגישה כמעט אקדמית, מפרק את ההיבטים הטכניים של מלאכתו ובמקביל בוחן את המחיר הפסיכולוגי והרגשי שחיים במוסיקה יכולים לגבות.
אחד ההיבטים המרתקים ביותר באוטוביוגרפיה הוא החתירה הבלתי פוסקת שלו אחר יושרה אמנותית. זה גרם לי לאהוב אותו אף יותר. הוא דן במתח בין יצירת מוסיקה עבור עצמו ועבור קהל, ומציין: "מה הציבור רוצה? התשובה היא, כמובן, שהוא לא יודע. גם אתה, לעתים קרובות, לא יודע. הכי טוב שאתה יכול לעשות זה ללכת בדרך שלך ולקוות שזה יתאים למשהו שאולי ירצו לשמוע".
הציטוט הזה מגבש את הפילוסופיה של ברופורד כאמן שמעולם לא רצה ללכת בדרך הקלה של רק לרצות את הקהל. ההחלטה שלו לעזוב את יס בשיאה המסחרי, למשל, נבעה מרצון לעבודה מאתגרת ומספקת יותר, בחירה שהרבה מוסיקאים בתפקידו אולי לא היו מעזים לעשות.
הוא כותב: "תהילה, כמו שהיא, מביאה את האפשרות הקיימת תמיד של גנאי. דקה אחת אתה חוגג את ההישגים שלך, ברגע הבא אתה מודח בגלל ש'איבדת את היתרון שלך' או לא סיפקת עוד להיט". פה ברופורד מביא את האופי החולף של התהילה, במיוחד בעולם הרוק המתקדם, שבעצמו נפל כשהטרנדים השתנו.
ברופורד לא חוסך גם הומור בספר ואחד הקטעים היותר הומוריסטים ומודעים לעצמם בספר עוסק בחוויותיו בסיבובי הופעות. הוא לא מפחד ללעוג לקלישאות של כוכבות הרוק, תוך שהוא חושף את המציאות הקשה לפעמים של החיים בסיבוב ההופעות: "סייבוב הופעות הוא כמו להיות במכונת כביסה: אתה כל הזמן בתנועה, לעתים קרובות לא הולך לשום מקום. ואחרי זמן מה אתה מבין שאתה לא בטוח איפה התחלת או לאן אתה אמור להגיע".
אחד החלקים המפורסמים ביותר בקריירה של ברופורד הוא התקופה שלו עם קינג קרימזון. הוא מתעמק במערכת היחסים שלו עם הלהקה ועם המנהיג האניגמטי שלה, רוברט פריפ. על פריפ הוא כותב: "לנגן עם רוברט היה תמיד שיעור במשמעת ובמיקוד. הייתה לו דרך למשוך אותך אל הרגע, ולהכריח אותך לזרוק כל דעה מוקדמת לגבי המוסיקה או התפקיד שלך בה". מערכת היחסים הזו אתגרה את ברופורד לגשת אחרת למוסיקה, תוך אימוץ אלתורים וניסויים באופן שהשפיע לאורך זמן על סגנונו.
לאורך הספר, ברופורד דן בהשפעה הרחבה יותר של תרומותיו למוסיקה, לא בצורה מתרברבת, אלא מתוך תחושת סקרנות לגבי המשמעות של הקריירה שלו בהיקף הגדול יותר של תולדות המוסיקה. השימוש שלו בתופים אלקטרוניים בשנות ה-80, למשל, הקדים את זמנו ושינה את הדרך שבה מוסיקאים רבים ניגשו לכלי הקשה.
בקטע נוקב במיוחד, הוא משקף את סוף הקריירה שלו בסיבובי ההופעות: "זה לא כל כך שאיבדתי את הרצון להופיע - רחוק מזה. זה יותר מזה שאני מרגיש שאמרתי את מה שהייתי צריך להגיד עם המדיום הספציפי הזה. מגיע זמן שבו המוסיקה אומרת לך שזה נגמר אתך, וזה חכם להקשיב לעצה הזו".
אז מבחינתי האוטוביוגרפיה הזו היא קריאה מרתקת, לא רק עבור מעריצי יס, קינג קרימזון או רוק מתקדם, אלא לכל מי שמתעניין בתהליך היצירה ובחייו של מוסיקאי מקצועי. כתיבתו של ברופורד מדוייקת ורהוטה כמו התיפוף שלו, מלאה בתובנות חדות, הומור יבש ותחושה עמוקה של תשוקה לאמנות שלו. זהו ספר שמתעלה מעל ספר זיכרונות הרוק הטיפוסי, ללא ספק.
בלוג מוסיקה - כל מה שרציתם לדעת על מוזיקה - ועוד קצת.
הנכם מוזמנים לשתף את הבלוג עם חבריכם.
רוצים לשמוע עוד הרצאות מעניינות על הופעות מוסיקה? זמרים ישראליים? להקות רוק? הביטלס? תקליטים? רוק מתקדם? ועוד מגוון נושאים? מוזמנים ליצור איתי קשר. בינתיים, בואו ליהנות גם מפודקאסט מומלץ ומבלוג המוסיקה באתר.
