האם השיר "הוטל קליפורניה", של להקת איגלס, שחוק מדי? בואו לקרוא

לא פעם נתקלתי באנשים שאמרו לי שהם לא סובלים את מלון קליפורניה. שאלתי אותם למה. הם ענו לי שנמאס להם ממנו. "די! אי אפשר לשמוע את זה. ממש כמו מדרגות לגן עדן של זפלין או עשן על המים של דיפ פרפל". דבריהם הרגישו לי כמו ילד ששיחק בצעצוע מגניב שהיה קרוב ללבו עד כדי כך שהוא לא נפרד ממנו אבל בשלב מסוים נמאס לו ממנו ולכן הוא השליך אותו לפח ללא רגש אהבה יותר ומבלי להבין שהצעצוע עדיין פועל וטוב ואפשר להעבירו באהבה למי שטרם שיחק בו והיה רוצה להכיר אותו.

אז הנה דעתי: נכון, מעט שירים יחסית בתולדות הרוק השיגו את רמת הרוויה התרבותית שיש לשיר הזה. מאז יציאתו לאור בשנת 1976 כשיר הנושא של האלבום המצליח ביותר של הלהקה, הוא הפך מרכיב עיקרי ברדיו וסמל של מוזיקת ​​הרוק האמריקאית של שנות ה-70. נוכחותו בכל מקום הובילה לתפיסה מפוצלת בקרב המאזינים - יש שמתייחסים אליו כיצירת מופת נצחית, בעוד אחרים טוענים שנוכחותו המתמדת מקהה את השפעתו.

אז מנקודת מבט מוזיקלית ומילולית, מלון קליפורניה הוא באמת שיר יוצא דופן. מבנה השיר מתוחכם, שמתחיל בהקדמה מסתורית אווירתית הכוללת גיטרת 12 מיתרים מושלמת שמצטרף אליה ליין בס אפקטיבי. העיבוד נבנה בהדרגה עם מתח ואז מתפרץ הגרוב רגאיי הזה עם קול הזהב של דון הנלי שלעולם לא נמאס לי לשמוע אותו. ויש את ההרמוניות הנפלאות של הלהקה ששרה וזה מגיע לשיאו באחד מסולואי הגיטרות הכפולות האייקוניים ביותר של הרוק, בביצוע דון פלדר וג'ו וולש. משחק הגומלין בין שני הגיטריסטים ברגעים האחרונים של השיר נחשב לרוב כאחד מסולו הגיטרה הגדולים בכל הזמנים. מסוג הסולואים האדירים ההם שאפשר לשיר בקלות כל תו בהם. זו הלחנה קלאסית!

המילים של השיר מציגות אפשרות לפרשנויות שונות; האם זו מטפורה לפינוק היתר של תעשיית המוזיקה? האם זו פרשנות לחלום האמריקאי ולמציאות האפלה שלו. זה חלק מהיופי.

אבל שוב, למרות הזוהר שלו, השיר סבל מחשיפת יתר. במשך עשרות שנים הוא נוגן ללא הרף. להקות קאברים רבות אהבו לנגן אותו על הבמה כשהן מצליחות לפספס את הניואנסים בעיבוד. רבים דיברו על השיר הזה במקומות שונים והוא הושמע ברדיו וגם היו פרסומות איתו (המבוגרים בינינו ודאי זוכרים אחת שכזו בתחילת האייטיז אצלנו). יש הטוענים שמה שהיה פעם יצירת מופת מסקרנת וחידתית הפך למוזיקת ​​רקע צפויה. אפשר להבין את זה, אבל...

השיר הזה לא נמאס עליי עד כה מעולם! יש פה בדיוק את כל מה שאני צריך בהפקת רוק מושחזת מהסבנטיז. כתיבה נהדרת, קצב כובש, נגינה מעולה, שירה מדהימה והקלטה מופלאה. בעיניי זה נשאר שיר מעורר יצירתית ודוגמה ברורה למופת. זה שיר שממשיך להדהד עם דורות חדשים, אפילו שהוא בוחן את סבלנותם של אלו ששמעו אותו אלף פעמים בעבר. אני מוצא את עצמי מגביר את הווליום בכל פעם שמשמיעים לי אותו ברדיו. טוב, כנראה ככה זה כשאפשר לעשות צ'ק אאוט מתי שרוצים אבל לעולם אי אפשר לעזוב.

בלוג מוסיקה - כל מה שרציתם לדעת על מוסיקה - ועוד קצת.

הנכם מוזמנים לשתף את הבלוג עם חבריכם.

רוצים לשמוע עוד הרצאות מעניינות על הופעות מוסיקה? זמרים ישראליים? להקות רוק? הביטלס? תקליטים? רוק מתקדם? ועוד מגוון נושאים? מוזמנים ליצור איתי קשר. בינתיים, בואו ליהנות גם מפודקאסטים מומלצים 

הרצאות מוסיקה שלי ותכני מוסיקה מיוחדים לפלטפורמות שונות - לפרטים והזמנות: 050-5616459