האם מותו של ג'ון לנון העלה אותו בחשיבות מול פול מקרטני? בואו נראה

ובכן, לרצח הטראגי של ג'ון לנון, ב-8 בדצמבר 1980, הייתה השפעה עמוקה לא רק על עולם המוזיקה אלא גם על האופן שבו מעריצי הביטלס תפסו אותו בהשוואה לפול מקרטני. מותו של לנון עצר למעשה את הקריירה שלו בתקופה שבה הוא עשה קאמבק שהמונים ציפו לו, וחיזק אותו בתודעה הציבורית כדמות של יושרה אמנותית וקדושה.

אחד ההיבטים החזקים ביותר במוניטין לאחר מותו של ג'ון לנון הוא תופעת מות הקדושים. כאשר דמות משפיעה מתה בטרם עת, במיוחד בצורה כזו של ירי בגב מאקדח של מעריץ מעורער, היא לרוב זוכה למעמד כמעט קדוש. אפשר לראות את זה גם עם אמנים רבים אחרים מעולם הרוק של אז. הרצח של לנון, בגיל 40, הקפיא אותו בזמן כאמן שמעולם לא הייתה לו הזדמנות להזדקן, לעשות פספוסים יצירתיים באייטיז ובניינטיז או להתמודד עם הביקורות שכוכבי רוק מזדקנים עושים לעתים קרובות. "החיים מתחילים בגיל 40 ואני ממש מחכה לזה", הוא אמר באחד מראיונותיו האחרונים. המילים נותרו באוויר.

מקרטני, לעומת זאת, חי והמשיך להפיק מוזיקה, כשהוא חוטף לא פעם ביקורות שליליות על סגנונו המשתנה, הבחירות המוזיקליות והמאמצים שלו להתמסחר. עצם העובדה שלמקרטני הייתה קריירה ארוכה לאחר הביטלס אפשרה ביקורת, בעוד שסופו הטראגי של לנון, שבכלל היה קפוא לחלוטין מוזיקלית במחצית השניה של הסבנטיז, יצר מיתוס שהגן עליו מבדיקה דומה. למעשה, מקרטני היה פעיל מאד באותן שנים בהן לנון היה רדום.

הדימוי של לנון בתור ה"מורד" לעומת פרסונת ה"מיינסטרים" של מקרטני היה כבר במהלך שנות פעילותה של הביטלס. לנון נתפס לעתים קרובות כמרדן האינטלקטואלי והמוחצן בלהקה, בעוד שמקרטני נתפס כמוזיקאי היותר קונבנציונלי, מלודי, קיטשי ומסחרי. הדינמיקה הזו התחזקה עוד יותר לאחר מותו של לנון. עבודתו עם להקת כנפיים, למרות שהצליחה, זכתה לביקורת לעתים קרובות על היותה קלת משקל בהשוואה לעבודת הסולו של לנון. ככל שחלף הזמן, מקרטני נדחה לעתים כאמן רך בניגוד ללנון הנוקשה. עד כדי כך שאנשים טענו שכל רעיונות האוונגארד והמוחצנות בביטלס היו של לנון ואילו מקרטני היה נגן צד שלו - מה שלא היה נכון כלל והוסיף אש לתיסכול של הבסיסט השמאלי, שתמיד אהב לעזור בהתלהבות ולתת משלו לשירים שלנון הביא לביטלס. מצד שני, לנון לא אהב לתרום רבות לשירים של מקרטני. רבים לא יודעים כמה חשובות הן תרומותיו של מקרטני בביטלס. מה, באמת חשבתם שכל קונספט האוונגארד הזה של TOMORROW NEVER KNOWS, למשל, בא מלנון? או שכל האווירה התזמורתית של A DAY IN THE LIFE בא מלנון? או שלנון היה האחראי על המלוטרון בשיר STRAWBERRY FIELDS FOREVER? מקרטני תמיד טען שהוא הביא המון לביטלס, אך המעריצים חושבים שרעיונותיו באו מלנון ושהוא רק היה החיפושית החמודה ותו לא.

האמת היא שעד שנת 1980 נעדר לנון מסצנת המוזיקה במשך חמש שנים, ובחר להתמקד בגידול בנו, שון. כשחזר עם התקליט פנטזיה כפולה - זה זכה לביקורות מעורבות. השירים לא נתפסו כבשורות מיוחדות והמכירות לא הרקיעו שחקים. תסתכלו בנתוני מצעדי המכירות שיש ברשת ותגלו את התמונה. כך זה המשיך עד מותו, ששינה לחלוטין את העניין. לפתע, האלבום נתפס כהצהרה אמנותית עמוקה, מלאה בהרהורים על חיים, אהבה ותמותה - כי היה ברור לכל שזה "התקליט האחרון של ג'ון לנון". לעומת זאת, מקרטני המתוסכל המשיך בקריירה שלו, כשהוא נאלץ להמשיך להתמודד עם העליות והמורדות שהגיעו, באופן טבעי, עם אריכות ימים בתעשיית המוזיקה.

יתרה מכך, מותו של לנון הוביל להערכה מחודשת של קריירת הסולו שלו. אלבומים שלו מתחילת הסבנטיז הוערכו מחדש כיצירות מופת, בעוד שחלק מהמאמצים הפחות משמעותיים שלו קיבלו משמעות רבה יותר. לעתים קרובות התעלמו מפגמיו כמוזיקאי וכאדם לטובת חשיבותו הסמלית הרחבה יותר כדמות של שלום ואידיאליזם, למרות שלנון לא תמיד דיבר בראיונות דווקא על שלום ואחווה.

מקרטני, לעומת זאת, המשיך לשחרר מוזיקה והעניק למבקרים סיבות להשתמש בתחמושת משלהם נגד אמינותו האמנותית בהשוואה ללנון. כמובן שיוקו אונו מילאה תפקיד מכריע בעיצוב דמותו של לנון לאחר המוות. כאלמנתו, היא אצרה בקפידה את מורשתו, והבטיחה שהוא ייזכר כאמן בעל חזון וכדוגל שלום. עם הזמן, זה תרם לרעיון של לנון כדמות כמעט מיתית, וחיזק את מעמדו מעל מקרטני בעיני מעריצי הביטלס רבים. נו, ואחרי הכל ברוב שירי הביטלס מי כתוב ראשון בקרדיט? נכון, לנון. והדבר חירפן את מקרטני.

המאבקים המשפטיים שלו על הקרדיטים לכתיבת השירים של הביטלס לא בא בעין טובה עם מעריצי הביטלס שראו בכך ניסיון של פול לצאת נגד חברו המת. כשהוא הציע בראיונות שהוא חשוב בדיוק כמו לנון בביטלס, כמה מעריצים ומבקרים ראו בכך חוסר ביטחון או אחד שמבקש לקדם את עצמו, מה שהזין עוד יותר את התפיסה שלנון הוא הביטל ה"אותנטי" יותר.

בגלל שחייו של לנון נקטעו, המעריצים נותרו עם שאלה פתוחה: מה הוא היה עושה אחר כך? רבים מניחים שהוא היה ממשיך להפיק מוזיקה פורצת דרך ואולי אפילו מתאחד עם מקרטני. הפיתוי, של מה שהיה יכול להיות, הופך את המורשת של לנון לחזקה יותר. אבל אולי הוא היה עושה גם תקליטים נגישים כמו פנטזיה כפולה ותו לא?

על מקרטני, לעומת זאת, היה הנטל לעמוד במורשת של הביטלס בזמן אמת. כל אלבום שהוא מוציא נשפט לא רק על פי עבודתו בעבר, אלא גם על פי המיתוס של לנון. בעוד שלמקרטני היו ניצחונות יצירתיים רבים, הנוכחות המתמשכת של הקריירה שלו פירושה שהוא נתון לביקורת מתמשכת - משהו שלנון, עקב מותו, לא עמד בה.

אז כן, מותו של ג'ון לנון העלה אותו למעמד כמעט מיתולוגי שפול מקרטני, למרות תרומותיו האגדיות, לעולם לא יכול היה להשתוות אליו במלואו. מות הקדושים, הצגת התקשורת, אופי הקריירות שלהם, והאופן שבו מעריצים מפרשים את האישיות שלהם, כולם תרמו לתדמיתו של לנון כביטל האולטימטיבי. האמת אינה ממש כזו...

בלוג מוסיקה - כל מה שרציתם לדעת על מוסיקה - ועוד קצת.

הנכם מוזמנים לשתף את הבלוג עם חבריכם.

רוצים לשמוע עוד הרצאות מעניינות על הופעות מוסיקה? זמרים ישראליים? להקות רוק? הביטלס? תקליטים? רוק מתקדם? ועוד מגוון נושאים? מוזמנים ליצור איתי קשר. בינתיים, בואו ליהנות גם מפודקאסטים מומלצים 

הרצאות מוסיקה שלי ותכני מוסיקה מיוחדים לפלטפורמות שונות - לפרטים והזמנות: 050-5616459