ג'ורג' האריסון - הכי בר מזל או לא בביטלס? בואו נראה

ובכן, מעטים מהמוזיקאים בהיסטוריה זכו לברכה וקללה בלהקתם באופן פרדוקסלי כמו ג'ורג' האריסון. בתור הגיטריסט הראשי של הלהקה, הייתה להאריסון הזדמנות של פעם בחיים להיות חלק מהלהקה המשפיעה והמצליחה ביותר של המאה ה-20. עם זאת, בתוך הביטלס, הוא מצא את עצמו לעתים קרובות בצל של צמד כותבי השירים הדומיננטי עם ג'ון לנון ופול מקרטני.

אי אפשר להכחיש את המזל העצום של האריסון בהיותו חלק מהביטלס. הוא היה החבר הצעיר ביותר שם, הצטרף לעניינים כשהיה עדיין נער, והיה חלק מתופעה מוזיקלית ששינתה את התרבות הפופולרית לנצח. ההצלחה העולמית של הביטלס הבטיחה ששמו של האריסון ייזכר לצד אלו של לנון, מקרטני ורינגו סטאר.

כחבר בביטלס, הייתה להאריסון הזדמנות ייחודית לעבוד עם כמה מגדולי המוזיקאים והמפיקים של התקופה. שיתופי הפעולה שלו עם המפיק ג'ורג' מרטין, ואחר כך עם אמנים כמו בוב דילן, אריק קלפטון וראבי שנקר, כנראה לא היו מתרחשים לולא היה חבר בביטלס. החשיפה שלו לסגנונות שונים של מוזיקה, כולל מוזיקה הודית קלאסית, עיצבה את הקריירה המאוחרת שלו ואת הפילוסופיה האישית שלו.

בהיותו בביטלס, האריסון השיג עושר ותהילה ברמה שרוב המוזיקאים יכולים רק לחלום עליה. גם כאשר הוא נאבק להכניס את שיריו לתקליטי הלהקה, התמלוגים מההצלחה המסחרית האדירה שלה סיפקו לו את החופש הכלכלי להקליט מאוחר יותר את המוזיקה שלו ולתמוך במטרות צדקה כרצונו.

אבל למרות היותו נערץ על ידי הקהל הרחב - הן בגלל השירים שלו בביטלס, נגינת הגיטרה שלו ודמותו שם - אחד התסכולים הגדולים ביותר בקריירת הביטלס של האריסון היה הדומיננטיות המוחצת של לנון ומקרטני ככותבי השירים העיקריים שם. למרות שכתב שירים כבר משנת 1964, הוא נדחק לעתים קרובות עם שיר אחד או שניים בלבד לתקליט. גם כשכישורי כתיבת השירים שלו השתפרו, הוא התקשה להתחרות על המקום שלו שם מול התפוקה העצומה של לנון ומקרטני.

בשנים הראשונות של הביטלס היו לנון ומקרטני כותבי השירים הברורים. הפלט המדהים שלהם היווה באופן טבעי את עמוד השדרה של תפוקת הלהקה. בעוד ג'ורג' האריסון החל לתרום יצירות משלו בשלב מוקדם יחסית בקריירה של הביטלס, מאמציו לא נבחרו בדרך כלל לתקליטונים, שהיו שוק ברור להכנסה כספית נוספת לכותבי השירים. רק בשנת 1968 זכה שיר שלו, THE INNER LIGHT, להיות בצד ב' של תקליטון. זה הציע היררכיה ברורה שבה היצירות של לנון ומקרטני היו המוקד העיקרי לפרסומים בעלי אוריינטציה מסחרית של הלהקה. הפעם היחידה בה תקליט של הביטלס הכיל יותר משני שירים של האריסון היה עם REVOLVER, שם הוא קיבל שלושה שירים! אבל... שנה לאחר מכן הוא קיבל מקום רק לשיר אחד שלו בתקליט סרג'נט פפר.

לא רק זה - גם כישורי הגיטרה שלו הוטלו לא פעם בספק, כשמקרטני מאס בניסיונותיו האולפניים לספק סולו ראוי ולקח ממנו את התפקיד ומיהר להביא סולו משלו. כך היה, לדוגמה, בשיר TAXMAN שהאריסון כתב אך נאלץ לראות איך חברו לוקח ממנו את הספוט של הסולו. וזה קרה לא רק שם.

תפקידו של האריסון כ"הביטל השקט" נתפס לעתים קרובות בטעות כפאסיביות, אבל הוא היה רחוק מלהיות שתקן לגבי התסכולים שלו. עד סוף שנות ה-60, המתיחות בתוך הלהקה הייתה גבוהה, והאריסון הודח לעתים קרובות על ידי לנון ומקרטני. הרגע הידוע במהלך הסשנים של הפרויקט GET BACK, מינואר 1969, הציג את מקרטני נוזף בהאריסון ומזכיר לו את ניסיונותיו לנגן סולואי גיטרה בשיר "היי ג'וד" רק כדי למצוא את עצמו מושתק ונשלח לפינת האולפן. האריסון השיב בזלזול, "אני אנגן מה שאתה רוצה שנגן", כשברורה הטינה שהוא חש. הלחץ הרגשי הוביל אותו לעזוב זמנית את הלהקה.

זה היה ידוע שהאריסון לעתים קרובות קיבל פחות קרדיט על תרומותיו ללהקה. למרות שהשירים שלו כמו SOMETHING הפכו לכמה מהיצירות המפורסמות ביותר של הביטלס, הוא זכה רק לעתים רחוקות לאותה הכרה כמו לנון ומקרטני. בכלל - תחשבו על זה... רק בסוף דרכה של הלהקה הרשו לנון ומקרטני להאריסון לקבל שיר שכתב כצד מוביל בתקליטון. ייתכן שהמעורבות של אלן קליין כמנהל הביטלס בתקופה זו, שיחק תפקיד גם בהחלטה להוציא את השיר כתקליטון. כשיצא התקליטון הזה, לנון ומקרטני כבר הפסידו את הבעלות שלהם על הקטלוג הכמעט מוחלט של שיריהם (הסיפור המרתק והמסועף נמצא עם פרטים רבים מאד בספרי על הביטלס, "ביטלמאניה!").

כאשר בוחנים את המניעים הספציפיים מאחורי יציאתו של SOMETHING כתקליטון, מספר גורמים נכנסים לתמונה. ג'ון לנון היה תומך חזק לשיר והחשיב אותו כשיר הטוב ביותר בתקליט אבי רואד. אלן קליין, שניהל את ענייני העסקים של הביטלס באותה תקופה, הצהיר כי התקליטון שוחרר בשל ההערכה הגבוהה של לנון לשיר הזה וכדי לעודד את ג'ורג' האריסון ככותב. עם זאת, אי אפשר להתעלם מהבעיות בהפסד של לנון ומקרטני בנוגע לשליטה על שיריהם. לכן נטען גם שהשיר של האריסון יצא על תקליטון, זמן קצר אחרי ההפסד של לנון ומקרטני, במטרה להביא יותר כסף למחנה הלהקה. בין אם כך או כך - עבור האריסון זה כבר היה מאוחר מדי. כמה חודשים לאחר שקיבל את התקליטון המרכזי הראשון שלו עם יצירתו - הביטלס התפרקה.

בסופו של דבר, אם האריסון היה בר מזל או חסר מזל בביטלס תלוי בפרספקטיבה. ברור שעם היותו בביטלס הוא קיבל פלטפורמה חסרת תקדים להצלחה, חשיפה וצמיחה אמנותית. עם זאת, מנקודת מבט אישית ויצירתית, המסע שלו בלהקה היה רצוף במכשולים ותסכולים שלעתים קרובות הותירו אותו בתחושת מחנק.